עיריית י-ם נגד ידועה בציבור של העובד המנוח

זוגתו של גמלאי שהלך לעולמו ביקשה לקבל גמלת שאירים, אך נדחתה בטענה שלא חיה איתו ב-3 השנים האחרונות כפי שמחייב החוק. מה נקבע?

עו"ד אורן סודאי | פסקדיןפורסם: 14.02.19 , 21:26

בית הדין לעבודה בירושלים חייב לאחרונה את העירייה לשלם גמלת שאירים לזוגתו של גמלאי עירייה שמת ב-2015: השופט כאמל אבו קאעוד קבע כי בניגוד לטענת העירייה, הוכיח שבת הזוג גרה עם המנוח לפחות בשלוש השנים האחרונות לחייו, ולכן עונה על תנאי הזכאות.

לפי גרסת האישה היא הכירה את המנוח ב-2011 והפכה לזוגתו הרשמית בתחילת 2012, כפי שמעיד הסכם ממון שאושר בבית המשפט למשפחה ב-2014. זמן קצר לאחר מותו התקבלה בקשתה לקצבת שאירים מביטוח לאומי, שהכיר בה כידועה בציבור של המנוח.

דיני עבודה

תביעת הפטורים של האצנית אולגה לנסקי ואמה

עו"ד מרגלית בוטרמן, פסקדין

אלופת ישראל ואמה, המאמנת אירנה לנסקי, נפרדו ממועדון מכבי ראשל"צ וטענו שפוטרו. תביעתן התקבלה באופן חלקי והן יפוצו בכ-100 אלף שקל

תביעת הפטורים של האצנית אולגה לנסקי ואמה

לעומת זאת, בקשתה ליהנות מזכויות הפנסיה של בן זוגה בעירייה נענתה בסירוב משום שעל פי העירייה היא לא עמדה בתנאי חוק הגמלאות כיוון שחיה עם המנוח רק בשנה וחצי האחרונות שלפני מותו, ולא שלוש שנים כנדרש.

אולם השופט כאמל אבו קאעוד קיבל את התביעה וציין כי חמישה עדים מטעם התובעת, כולל חברה טובה של המנוח, שכן ובני משפחה של השניים, אישרו באופן עקבי את גרסתה שלפיה הם חיו בדירתה מתחילת 2012, כך שעברו יותר משלוש שנות מגורים משותפים עד מותו ביולי 2015.

לעומת זאת, החוקר שנשלח לבדוק את גרסתה מטעם העירייה ביצע חקירה חלקית וחסרה, שלא כללה עדים רבים, ולא הצליחה לסתור את ההוכחות הרבות מטעם התובעת למשך המגורים המשותפים.

נקבע כי אמנם החלטת הביטוח הלאומי לא מחייבת העירייה, אולם יש בה כדי לשמש אינדיקציה לקיומם של מגורים משותפים. ההנחה היא, נכתב, ש"המוסד לביטוח לאומי, האמון על כספי ציבור... אינו 'מתנדב' לשלם קצבאות למי שאינם זכאים להן".

בנוסף נפסק כי יש שלל ראיות אחרות שמוכיחות את חייהם המשותפים של התובעת והמנוח במועד הרלוונטי, כמו תמונות בחופשות בארץ ובחו"ל ובבילויים באירועים משפחתיים, כמו העדויות של מכריהם וכמו העובדה שהתובעת טיפלה במנוח במסירות כשחלה בסרטן כשנה לפני מותו.

בנוסף ישנן עדויות על כך ששמו הופיע על תיבת הדואר של התובעת כבר ב-2011 והוא ביצע "דואר עוקב" לכתובתה ב-2012. בתוך כך השופט ציין כי העובדה שהמנוח הותיר את כתובתו הרשומה בבית הוריו לא משנה כלל, בין היתר לנוכח הסכסוך המשפטי בינו לבין אחיו על הזכויות בבית זה.

השופט קבע כי הסכם הממון שקבע הפרדה רכושית בין בני הזוג לא שולל את העובדה שניהלו מערכת יחסים זוגית שכללה משק בית משותף, בפרט כשמדובר ב"פרק ב'" ואך טבעי כשכל אחד רצה לשמור את רכושו לילדיו. לסיכום נקבע כי התובעת זכאית לקצבת שארים מהעירייה, וזו חויבה לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.