בעלי הקפה במוזיאון ישראל יפצו עובדים שפוטרו

התקבלה תביעה להרמת מסך שהגישו עובדים שהועסקו בכמה מסעדות. נקבע כי הנתבעים העבירו עובדים בין חברות כדי לחמוק מאחריותם לחוב

עו"ד נתן מינקוביץ | פסקדיןפורסם: 30.04.19 , 22:43

בית הדין לעבודה בירושלים קבע לאחרונה כי בעליהן של החברות "המזלג" ו"שיק אירועים", שהפעילו את בית הקפה במוזיאון ישראל, אחראים באופן אישי לחובות שנוצרו כלפי עובדים שפוטרו ב-2015. השופט אייל אברהמי קבע כי יש הצדקה להרמת מסך, ובעלי החברות ישלמו את החובות מכיסם הפרטי.

החברות, שנמצאות כיום במצב של חדלות פירעון, הפעילו מסעדות בגן הטכנולוגי בירושלים, במוזיאון ארצות המקרא ובמוזיאון ישראל. חלק מהתובעים הועסקו בתקופות שונות על ידי "המזלג" ואחרים על ידי "שיק אירועים". ב-2014 הועברה פעילותה העסקית של שיק אירועים לחברת המזלג, שכשנה לאחר מכן הודיעה להם שבכוונתה לסיים את עבודתם בשל קשיים כלכליים. באותו יום נמסרו להם מכתבי פיטורים.

דיני עבודה

המדינה לא שילמה פיצויים למרות סעיף 14

עו"ד גיל זיסר | פסקדין

עובד משרד הפנים דרש את הסכום בשל התפטרותו בגלל הרעה בתנאים. שופט קבע שנסיבות סיום העבודה לא משנות נוכח התחייבות המדינה

המדינה לא שילמה פיצויים למרות סעיף 14

לטענתם, החברה לא שילמה להם פיצויי פיטורים ושכר עבור 18 ימי העבודה האחרונים בינואר 2018. הם הוסיפו שהנתבעים, כבעלי המניות בחברות, מנצלים לרעה את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ומסתתרים מאחורי מסך ההתאגדות כדי לחמוק מתשלום זכויותיהם. לדבריהם יש חשש להברחת נכסים: הם טענו שלאחר הגשת התביעות העבירו מעסיקים לשעבר את מניותיהם לקרובי משפחתם וחילקו ביניהם נכסים וכספים שהיו לשיק אירועים.

התובעים הוסיפו כי קיימת זהות מוחלטת בין שתי החברות וכי הנתבעים ניהלו את שתיהן. זאת ועוד, המעסיקים לשעבר מנסים לטשטש את הקשר בין החברות והעתקת הפעילות מחברה אחת לאחרת נעשתה למראית עין במטרה לחמוק מתשלום חובותיהן.

מנגד טענו הנתבעים שאין זהות בין שתי החברות או בין בעלי המניות בהן. הם הוסיפו כי לא מתקיימות העילות להרמת מסך שכן לא הוכח שנעשה שימוש בחברות למעשי תרמית והברחת נכסים.

שוקת שבורה

השופט אייל אברהמי ציין ששתי החברות מצויות כיום במצב של חדלות פירעון, והתובעים עומדים למעשה מול שוקת שבורה. הוא הסביר כי ככלל, חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו לכל דבר ועניין. יחד עם זאת, המשפט יצר מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה להתחמק מתוצאות מעשיו. בהתאם, במקרים חריגים ניתן לבצע הרמת מסך כשהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד להונות או לקפח אדם.

בית המשפט קיבל את טענת התובעים שלפיה מבחינה מהותית הוקמו שתי החברות ונוהלו על ידי אותם בעלים ופעלו כיחידה כלכלית ועסקית אחת. נקבע כי לא הוכח רציונל כלכלי להפרדה הרישומית בין החברות, וניכר כי היא מלאכותית, כך שיש הצדקה להרמת מסך ביניהן.

השופט פסק שיש להרים את המסך בין החברות לבין שניים מבעלי המניות. לדבריו, מחומר הראיות עולה כי השניים ידעו שלא יוכלו לשאת בתשלום זכויותיהם של העובדים וכי החברות מצויות בפני קריסה, ונקטו פעולות שונות על מנת למזער את מעורבותם ואחריותם למצב. בין היתר הם העבירו את מניותיהם לאמו בת ה-94 של אחד מהם והעתיקו את פעילות אחת החברות לשנייה.

"הנתבעים פעלו כלפי העובדים בחוסר תום לב, מתוך ידיעה ברורה כי לא יוכלו לקיים את התחייבויותיהם ולשלם עבור הזכויות המגיעות להם. בנוסף, נקטו הנתבעים בשורת פעולות כלכליות תמוהות המעלות חשד להברחת נכסים וניסיון לחמוק מאחריותם כלפי חובות החברה", סיכם השופט.