הוכר כנכה צה"ל אחרי שפעילות גרמה לכאב גב

משרד הביטחון התעקש שעם שחרור החייל פסקו הכאבים ולא נותרה מגבלה כלשהי. אלא שביהמ"ש התקשה להבין כיצד בעיות של שנתיים נעלמו פתאום

מערכת פסקדיןפורסם: 05.09.19 , 08:19

ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שבבית משפט השלום בתל-אביב קיבלה לאחרונה ערעור של צעיר שאובחנה אצלו פריצת דיסק במהלך שירות ביחידה קרבית, והורתה לקצין התגמולים באגף השיקום להכיר בו כנכה צה"ל. הוועדה בראשות השופטת בדימוס זהבה אגי דחתה את עמדת משרד הביטחון, שלפיה בעיות הגב שהופיעו לאחר פעילות מאומצת לא גרמו לנזק כרוני. בפסק הדין צוין כי קשה להאמין שהכאבים והמגבלות חלפו "כמטה קסמים" ברגע שהצעיר שוחרר.

המערער, כיום בן 29, התגייס ב-2009 ליחידה קרבית עם פרופיל 97. כחמישה חודשים לאחר מכן הוא חש כאבי גב שהקרינו לרגליים אחרי ריצה עם משקל כבד, וכעבור כשנה התמוטט במהלך ריצת מד"ס. הוא פונה לבית החולים זיו שבצפת, ובבדיקת CT התגלתה אצלו פריצת דיסק בגב התחתון.

רפואה משפטית

ביהמ"ש: צה"ל אחראי למותו של קצין מסרטן

עו"ד תמר סיון | פסקדין

רופאים צבאיים שטיפלו במנוח הפרו את ההנחיות כשלא עירבו בכירים לאחר שגילו שאינו מבצע את הבדיקות שאליהן נשלח. הוריו הוכרו כמשפחה שכולה

ביהמ"ש: צה"ל אחראי למותו של קצין מסרטן

בעקבות האירוע הפרופיל שלו הורד ל-72 והוא הועבר לתפקיד אחר, אך גם במסגרתו נדרש לעמידה ממושכת, השתתפות בתרגילים ונסיעות ברכבי שטח, וכאבי הגב לא פסקו. בשלב מסוים החל החייל לסבול מבריחת שתן, ובסופו של דבר הוא שוחרר עם פרופיל 45.

תביעתו להכרה כנכה צה"ל נדחתה, והוא הגיש ערעור באמצעות עו"ד תמר סיון בטענה שאין ספק שהפעילות הגופנית המאומצת בצבא, שכללה הרמת משקלים כבדים, גרמה לפריצת הדיסק ולכאבי הגב הכרוניים שמהם הוא סובל עד היום.

לערעור צורפה חוות דעת של מומחה שהתעמת עם ממצאי קצין התגמולים, וקבע כי המערער סובל כיום מהגבלות קלות בתנועה והפגיעה מפריעה לו ללכת ולעמוד. המומחה ציין כי סמיכות הזמנים שבין הפעילות הצבאית המאומצת והופעת הכאבים לא הייתה מקרית, ומעידה על קשר סיבתי בין השניים.

עו"ד אוסנת בן אברהם, שייצגה את קצין התגמולים, דחתה ממצאים אלה תוך שהתבססה על חוות דעתו של המומחה מטעם אגף השיקום, שקבעה כי כאבי הגב שמהם סבל המערער לא גרמו לו לנכות קבועה. בחקירתו במשפט המומחה הוסיף כי לא מוצדק להכיר במערער כנכה צה"ל מאחר שהכאבים לא הסבו לו פגיעה תפקודית בחיי היומיום.

אלא שהשופטת בדימוס אגי וחברי הוועדה - עו"ד חנה גלאי ופרופ' יעקב בר חיים - קיבלו את טענת המערער שלפיה תפקידו של המומחה הרפואי מסתכם בבחינת קיומה של פגיעה והסיבה שגרמה לה, ואת השאלה מי ראוי או לא ראוי להכרה לפי החוק יש להותיר למחוקק ולבתי המשפט.

לגופו של עניין נקבע כי גם המומחה של אגף השיקום לא שלל קשר בין פעילות מאומצת של חיילי חי"ר לבין נכות בעמוד השדרה, ומשהוכח שהכאבים של המערער החלו במהלך השירות ובעקבותיו, הרי שיש קשר סיבתי בינם לבין השירות.

בנוסף, חברי הוועדה דחו את הטענה שלמערער לא נגרם נזק קבוע. לדבריהם קשה מאוד לקבל עמדה כזו שמשמעותה "כאילו הכאבים והמגבלות עברו כמטה קסמים ברגע שחרורו לחיים האזרחיים וכעת הכאבים והמגבלות נובעים ממקום עלום אחר". משכך, הערעור התקבל וחברי הוועדה קבעו כי יש להכיר במערער כנכה צה"ל תוך שחייבו את קצין התגמולים בהוצאות משפט של 10,000 שקל.