עסק בהשמדת תחמושת - ויוכר כנפגע עבודה

לאורך שנים נחשף עובד התעשייה הצבאית לחומרים מסוכנים כתוצאה מפיצוץ תחמושת. שופט קבע שמחלת הריאות שלו קשורה בתנאי העבודה

מערכת פסקדיןפורסם: 13.11.19 , 21:10

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה את תביעתו של פנסיונר של התעשייה הצבאית לשעבר, וקבע כי מחלת ריאה שממנה הוא סובל כמה שנים, תוכר כתאונת עבודה על פי תורת ה"מיקרו-טראומה" (הצטברות של פגיעות זעירות לאורך השנים). בכך הפך השופט אורן שגב את החלטת ביטוח לאומי, שסירב בתוקף להכיר בקשר כלשהו בין המחלה לבין עבודתו של התובע, שבמסגרתה נחשף במשך שנים למתכות וחומרים מסוכנים אחרים כגון עשן ואבק.

באמצעות עורכי הדין אפרים גלסברג ואיתי גלסברג טען התובע שעבד בתעשייה הצבאית בין השנים 1972 ל-2014. בשנים 1980-2012 עבד כמנהל ניסויים בירי, עבודה שכללה בין השאר השמדת תחמושת שבוצעה כמה פעמים בשנה, כל פעם כמה ימים.

רפואה משפטית

ד"ר קליין יפצה אישה על ניתוח בטן וחזה

עו"ד ורד פרי | פסקדין

בת 50 שעברה הגדלת חזה ומתיחת בטן טענה שהתוצאות השאירו אותה "שבר כלי". בית המשפט קבע שהמרפאה ו"אסף הרופא" ישלמו 100 אלף ש'

ד"ר קליין יפצה אישה על ניתוח בטן וחזה

התהליך כלל הורדת התחמושת לבורות וסידורה, ולאחר מכן פיצוץ שלה. השלב הבא היה סריקת השטח על מנת לוודא שלא נותרה בו תחמושת שלא הושמדה, וסידור מחדש של הקרקע על ידי דחפורים. פעולה זו גרמה לריחוף של אדמה וענני אבק שהקיפו את התובע וצוותו, גרמו לריחות רעים ולתחושת מחנק. בפסק הדין פורטו עשרות מתכות וחומרים אחרים להם נחשף התובע במהלך העבודה.

בשלב מסוים החל התובע לסבול ממחלה ריאתית, אלא שב-2013 סירב ביטוח לאומי להכיר בקשר בין המחלה לבין תנאי העבודה. בבית המשפט הסכימו הצדדים על מינוי מומחית שתבחן את הקשר שבין החשיפה לחומרים בעבודת לבין המחלה. היא שוכנעה שקיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין החשיפה החוזרת ונשנית לחומרים מזיקים (מתכות, אבק ועשן), וציינה שאין הסבר חלופי בדמות גורמי סיכון אחרים אצל התובע והוא אינו מעשן.

התביעה ביקשה להכיר בעמדת המומחית, בטענה שמדובר בחוות דעת מנומקת וחד משמעית שאין עילה לסטות ממנה. הביטוח הלאומי טען מנגד באמצעות עו"ד רועי הררי כי חוות הדעת לוקה בחסר, שכן לא ברור מאיזו מחלה בדיוק סובל התובע, והמומחית גם לא ידעה לציין אילו חומרים ספציפיים הובילו למחלה וכיצד גרמו לפגיעה. במצב שכזה, נטען, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי.

אולם טענות הביטוח הלאומי לא שכנעו את השופט שגב, שהזכיר כי בהיעדר הצדקה יוצאת דופן - בית הדין ייטה להסכים עם מומחה אובייקטיבי מטעמו. בדומה למומחית, הוא שוכנע שבעקבות שאיפה חוזרת של אבק, עשן ואדי פיצוצים, נגרם לתובע "נזק ריאתי תגובתי".

פסק הדין הפנה לכך שהמומחית ציינה כי מה שחיזק את מסקנתה הוא העובדה שכאשר התובע הורחק מהגורמים המזהמים, מצבו השתפר בהדרגה. השופט הבהיר כי אין חובה לאבחן או לציין את שם המחלה או אבחנה רפואית כלשהי. האבחנה כי לתובע נגרם נזק ריאתי – היא האבחנה.

הוא אף חלק על הביטוח הלאומי כשציין כי בעיניו המומחית השיבה לשאלות הבהרה באופן ברור וענייני, והבהירה את מנגנון הפגיעה – שאיפה של חומרים מזיקים – גם אם לא נקבה בחומר אחד ספציפי, אלא במכלול החומרים שהובילו למצבו של התובע.

לכן, בסיכומו של דבר נקבע כי מחלתו של התובע תוכר כתאונת עבודה. בהתחשב במשך התנהלות התיק והצורך של התובע להגיש חוות דעת מטעמו, השופט החליט להטיל על הביטוח הלאומי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.