האם הפסידה: בית הדין הרבני ידון במזונות

נדחתה פנייתה של אם שהגישה תביעה לבית המשפט למשפחה, לאחר שהשופטת שוכנעה שבעבר הסכימה היא עצמה שהנושא יידון ברבני

עו"ד סמדר נבות | פסקדיןפורסם: 16.01.20 , 15:42

בפעם השנייה בתוך שנה דחה בית המשפט לענייני משפחה בנצרת תביעה של אם למזונות ילדיה, כולל מזונות זמניים רטרואקטיבית, בנימוק של חוסר סמכות. השופטת רונית גורביץ קיבלה את עמדתו של האב והורתה על סילוק התביעה על הסף, "הואיל והסמכות לדון במזונות הקטינים קנויה זה מכבר לבית הדין הרבני".

הפרשה החלה בשלהי 2018, כאשר האב הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני, וכרך אליה את נושא מזונות הילדים. האם הגישה כתב הגנה, ולא התנגדה לעצם סמכותו של בית הדין לדון במזונות. בהמשך הגישה בקשות שונות שהובילו להימשכות ההליך, כך שעד היום בית הדין לא הכריע בעניין המזונות. לנוכח התנהלות זו קבע בית הדין שיש לו סמכות לדון במזונות הילדים, על בסיס סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים שלפיו ניתן לדון בנושא בהסכמת הצדדים.

דיני משפחה

העלילה שהגרוש ואשתו מתעללים בילדים - ותפצה

עו"ד דורית ענבר סברדליק | פסקדין

אם לשניים המתמודדת עם סכיזופרניה הגישה שורת תלונות שווא נגד בעלה לשעבר וגם "שתלה" זיכרונות בראש הילדים. היא חויבה ב-75 אלף ש'

העלילה שהגרוש ואשתו מתעללים בילדים - ותפצה

במקביל הגישה האם תביעת מזונות בבית המשפט למשפחה, אולם השופטת הורתה על סגירת ההליך לאחר שבית הדין הרבני הודיע שהסמכות לדון בנושא שלו.

למרות זאת, לאחרונה הגישה האם פעם נוספת תביעת מזונות בבית המשפט לענייני משפחה. היא התבססה על פסק דין של העליון שניתן לפני כמה חודשים, אשר חזר על הלכת שרגאי שלפיה לא ניתן לכרוך תביעה למזונות ילדים בתביעת גירושין, וכי נושא המזונות מצוי בסמכותו הבלעדית של בית המשפט לענייני משפחה.

מטעם האב נטען כי פסק דינו של העליון לא חל במקרה זה, שכן בית הדין קנה את סמכותו לדון במזונות בהסכמת הצדדים, שנלמדת בין היתר מהתנהגותה של האם. האב הוסיף שהאם מעולם לא ערערה על החלטת בית הדין הרבני שלפיה הסמכות לדון במזונות הילדים נתונה לו מכוח הסכמת הצדדים, וכעת היא מנסה להתחמק.

ואכן, השופטת גורביץ קבעה כי הדין עם האב. בין היתר היא הפנתה לכך שהאם אכן לא ערערה על החלטת בית הדין הרבני להותיר את הסמכות בידיו, ובפרט על הנימוק שהתבסס על סעיף 9 לחוק. לכן, כעת היא "מושתקת" מלטעון אחרת.

השופטת הוסיפה שגם אם מלכתחילה לא הסכימה מפורשות, הרי שהסכמת האם לסמכות בית הדין לדון בתביעה נלמדת מעצם השלמתה עם החלטת בית הדין ומהעובדה שהמשיכה להגיש בקשות שונות בעניין המזונות, למשל לדחיית הדיונים, לאותה ערכאה.

היא קיבלה את טענת האב שלפיה פסיקת העליון אינה רלוונטית למקרה, וציינה כי בכל מקרה לא ניתן להחיל את פסיקתו באופן רטרואקטיבי על הליכים שכבר מתנהלים לגופם בבית הדין: "לא ניתן להתעלם מהחלטות שניתנו על ידי בית הדין הרבני, מכוח עיקרון כיבוד הדדי בין ערכאות".

מטעמים אלה הוחלט כאמור לדחות את הבקשה על הסף. האם חויבה לשלם לאב הוצאות בסך 3,000 שקל.