אחרי 35 שנה: גילה שדירתו לא רשומה על שמו

ביהמ"ש קיבל תביעה שהגיש אדם שרכש דירה ברמת גן בשנות ה-80, והצהיר שהוא בעל זכויות החכירה בנכס. נדחתה טענת המוכרת שחתימתה זויפה

עו"ד רועי פריד | פסקדיןפורסם: 22.01.20 , 15:42

ב-1983 רכש אדם דירה ברמת גן אך לא רשם את הזכויות על שמו. ב-2017 דרשה ממנו בעלת הזכויות המקורית לפנות את הדירה וטענה כי אינה מכירה אותו. בתגובה הוא ביקש לקבוע באופן רשמי שהדירה שייכת לו, והשופט ארז יקואל מבית המשפט המחוזי בתל אביב הסכים איתו.

לטענת התובע, ההסכם נחתם מול הנתבעת, אמה ואחיה, שהלכו לעולמם בינתיים. הוא שילם את מלוא התמורה, קיבל את החזקה ודיווח על הרכישה לרשויות המס, אך הזכויות לא נרשמו על שמו במרשם המקרקעין.

חוק ונדלן

זכו בדירת אביהם למרות 60 שנה ללא רישום

עו"ד מרגלית הרפז | פסקדין

שנים אחרי מות אביהם גילו אחים שהדירה שבה חיו בילדותם עדיין רשומה על שם הקבלן. הם הצליחו לאתר ראיות ועדויות ששינו את התמונה

זכו בדירת אביהם למרות 60 שנה ללא רישום

בביהמ"ש הוא הבהיר כי במשך יותר מ-30 שנה היו זכויותיו בדירה רשומות במנהל מקרקעי ישראל, אך רק אחרי שהוגשה נגדו תביעת פינוי על ידי הנתבעת ב-2017, נודע לו כי זכויותיו לא נרשמו במרשם המקרקעין.

הנתבעת טענה שהתביעה התיישנה מאחר שחלפו יותר מ-25 שנים (תקופת ההתיישנות במקרקעין) מהמועד שבו נרכשה על פי טענת התובע. היא הוסיפה שהתובע יכול היה לגלות שהדירה לא רשומה על שמו "במאמץ סביר", מאחר שמרשם המקרקעין גלוי לכל.

היא הוסיפה שלא הכירה את התובע ומעולם לא ביצעה עמו כל עסקה, וכי החתימות המופיעות על גבי מסמכי העסקה אינן שלה ומספרי תעודות הזהות של המוכרים שגויים.

התובע השיב שהתביעה לא התיישנה שכן הוא לא ידע שהדירה לא רשומה על שמו. הוא הוסיף כי מאחר שהדירה הייתה רשומה על שמו ברשות מקרקעי ישראל ובעירייה, הוא לא היה מודע לצורך לרשום את זכויותיו גם במרשם המקרקעין.

השופט ארז יקואל קבע כי חומר הראיות מוביל למסקנה שהנתבעת התקשרה עם התובע בהסכם המכר ותמורתו שולמה במלואה. בנסיבות אלה, אין סיבה שלא להכריז עליו כבעל זכויות החכירה של הדירה.

הוא דחה את טענת ההתיישנות והבהיר כי בין רוכש נכס מקרקעין ששילם את מלוא התמורה לבין המוכר נוצרת מערכת יחסי נאמנות מיוחדת המכונה בשפה המשפטית "נאמנות קונסטרוקטיבית", ולפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל ברגע שבו המוכר כופר בזכויות הרוכש ולא במועד שבו התגבשה זכותו של הרוכש להירשם כבעל הזכויות בנכס. לכך מתווספת העובדה שהתובע נוהג מנהג בעלים בדירה יותר מ-30 שנה בעוד יתר המוכרים (חוץ מהנתבעת) לא ערערו על זכויותיו.

זאת ועוד, עורך הדין שערך את ההסכם העיד שהנתבעת חתמה עליו לפניו ועדותו הייתה מהימנה. כמו כן, גרפולוגית שמונתה בתיק קבעה שהסבירות שהחתימות על ההסכם הן של הנתבעת גבוהה מהסבירות שמדובר בחתימות של אדם אחר. בנסיבות אלה הצהיר השופט על התובע כמי שרשאי להירשם כבעל זכויות החכירה בנכס.