תבעה 4.8 מיליון ש': הקרקע שקניתי מזוהמת

חברה למוצרי גבס רכשה מ"אמפא" שטח באור התעשייה בחולון, ולימים התגלו בו חומרים מזוהמים כגון סולר ושמנים. מה קבע בית המשפט?

מערכת פסקדיןפורסם: 22.01.20 , 21:10

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה על סך כ-4.8 מיליון שקל שהגישה חברת "יהודה יצוא ויבוא" נגד "אמפא", בטענה שמכרה לה קרקע מזוהמת באזור התעשייה בחולון. השופט נפתלי שילה קבע כי "היא יכולה הייתה לבדוק בקלות את טיב המקרקעין כפי שהצהירה בהסכם, ואולם היא לא ביצעה כל בדיקה מקצועית".

החברה רכשה את הקרקע בסוף 1999 תמורת כ-4.5 מיליון דולר. היא הקימה על השטח משרדים ומחסנים לתקרות אקוסטיות ומוצרי גבס שהיא מייבאת. ב-2003 היא מכרה חלק מהשטח לחברה אחרת ("פאקליין"). ב-2010 מכרה את יתרת השטח לחברה נוספת ("בית ארז חוות מילטין"), בתמורה לכ-13.3 מיליון שקל.

חוק ונדלן

קבלן יפצה ב-200 אלף ש' בגלל "חניה מסובכת"

עו"ד ד"ר מאיר זלצר | פסקדין

אדם שרכש דירה בתל אביב מחברת "לב הזהב" גילה שקשה לתמרן במכפיל החניה בבניין. ביהמ"ש קבע שהוא יפוצה על ירידת הערך של דירתו

קבלן יפצה ב-200 אלף ש' בגלל "חניה מסובכת"

לאחר החתימה על החוזה עם "בית ארז" נערכה בדיקת סקר קרקע שבה התגלה זיהום של חומרים מסוימים, בהם סולר, שמנים ותמיסות תעשייתיות של מתכות. עניין זה הוביל לאיחור במסירת השטח ולתשלום מאות אלפי שקלים תמורת ניקוי וטיהור הקרקע.

"יהודה", שיוצגה על ידי עורכי הדין אייל וינדר ורינה בבר-וויסטל, טענה ש"אמפא" לא גילתה לה שהמקרקעין מזוהמים – דבר שגרם להוצאות ונזקים – וכן שהזיהום נבע מפעילותו של מפעל פליז במקום (שנה לפני העסקה, ב-1998, אמפא רכשה את הקרקע מחברת "פליז אמקור"). היא הוסיפה שאי-גילוי הזיהום, המהווה "פגם נסתר", הוא בגדר הפרת ההסכם והצהרה כוזבת שלפיה למיטב ידיעתה אין בממכר פגם סמוי מן העין.

אמפא, שיוצגה על ידי עורכי הדין אורן שבח וליבת רפפורט, טענה מנגד שעילת התביעה התיישנה ב-2006 (שבע שנים אחרי הרכישה). בנוסף נטען לשיהוי קיצוני, שכן גם לאחר שגילתה על הזיהום ב-2010, התובעת השתהתה יותר מארבע שנים עד שפנתה אל הנתבעת, ולאחר שהקרקע כבר טוהרה.

אמפא הוסיפה שלא ידעה על הזיהום, היות שלא הייתה אחראית למפעל פליז, ואף לא הציגה מצג שהקרקע נקייה. לדבריה, התובעת יכלה לגלות את הזיהום בקלות באמצעות בדיקה סבירה, מה גם שהיא ידעה היטב שייתכן שקיים זיהוי באזור תעשייה.

השופט שילה הסכים והבהיר שאכן התובעת יכלה לגלות את הזיהום עוד ב-1999, כך שנראה שהתביעה התיישנה. הוא שוכנע שמנהלי אמפא לא ידעו ולא צריכים היו לדעת שהקרקע מזוהמת.

כמו כן התקבלה הטענה שלפיה פגם נסתר הוא כזה שלא ניתן לגלות בבדיקה סבירה, בעוד שכאן התובעת יכלה לעשות זאת באמצעות בדיקה ופנייה לעירייה, או באמצעות עריכת סקר במועד הרכישה. השופט הסכים עם אמפא שהמכירה נעשה ללא מצג שהקרקע נקיה, שכן הקרקע נמכרה AS IS, ולכן אין מדובר בפגם נסתר.

בתוך כך הוא ביקר את השיהוי הקיצוני (כחמש שנים), והזכיר כי "החוק מטיל על הקונה נטל להודיע על אי ההתאמה מיד לאחר שגילה אותה בפועל. לא עמד הקונה בנטל זה, לא יוכל להסתמך על אי ההתאמה". התובעת חויבה לשלם לאמפא הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 150 אלף שקל.