מחדל בחקירת מות פועל: מנהל העבודה זוכה

המדינה הסתמכה על ראיות נסיבתיות שלא הוכיחו מה גרם לתאונה הקטלנית באתר בגני תקווה. ביהמ"ש מתח ביקורת חריפה על החקירה הרשלנית

עו"ד משה אלוני | פסקדיןפורסם: 18.02.20 , 21:28

בית משפט השלום בכפר סבא זיכה לאחרונה מאשמת גרימת מוות ברשלנות את מי שהיה ב-2017 מנהל עבודה בפרויקט של חברת "מליבו" בגני תקווה, שבמסגרתו נהרג פועל. השופט דרור קלייטמן קבע שאין עדות או ראיה ישירה לטענת התביעה, שלפיה המנוח נפגע מנפילת דיקטים שהונחו בצורה לא בטיחותית.

לפי כתב האישום, התאונה אירעה כשהמנוח ופועל נוסף פרקו ציוד שהובל במנוף, ושלוש חבילות דיקטים שנפלו מהקומה הרביעית פגעו בו והוא נהרג במקום. המדינה טענה שמנהל העבודה התרשל בין היתר בכך שאפשר להניח דיקטים באופן לא בטיחותי, התיר לפועלים לעבוד תחתם ולמנוף לפעול בסמוך.

דיני עבודה

השפעת העליון על המלחמה בתאונות העבודה

עו"ד רינת דמרי פרי | פסקדין

פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות מרחיבים את האפשרות להעברת נטל ההוכחה לנתבע. המשמעות: שהמעסיק נדרש לשכנע את ביהמ"ש שלא התרשל

השפעת העליון על המלחמה בתאונות העבודה

הסניגוריה מנגד, עתרה לזיכוי מוחלט בין היתר עקב מחדלי חקירה חמורים והיעדר ראיות ישירות לאופן שבו נפגע המנוח. לדבריה, המדינה פיתחה תזה תוך התעלמות מוחלטת מהאפשרות שהמנוף הוא שפגע בדיקטים, וללא כל הוכחה לכך שאכן נפלו מהקומה הרביעית בשל חוסר יציבות. הודגש כי במידה שהמנוף פגע בדיקטים - האחריות אמורה להיות של המפעיל, אלא שהמדינה לא הגישה נגדו כתב אישום ואף לא הביאה לעדות את האתת, שברח מן הארץ.

השופט דרור קלייטמן אישר שאין ראיה ישירה לאופן התרחשות התאונה. המדינה הציגה רק ראיות נסיבתיות, שלשיטתו לא הוכיחו את הטענה העובדתית שלפיה הרמפות הונחו באופן לא יציב ונפילתן גרמה למוות.

הוא התרשם שהיו מחדלי חקירה חמורים: לא נעשה כל ניסיון לבדוק אם חסרו דיקטים בערמה שהונחה בקומה הרביעית, לא נגבו עדויות מעובדים בנוגע לכך, לא ניסו לאתר דיקטים פזורים עם כתמי דם, לא בוצע שחזור כדי להבין מדוע המנוח הועף לתוך הבניין ולא החוצה ועוד.

השופט תמה כיצד המדינה התעלמה לחלוטין מהאפשרות שהמנוף פגע בדיקטים בעוד שהיא עצמה ייחסה את אחד מרכיבי הרשלנות לכך שעבד בסמוך אליהם.

הוא ציין כי לנוכח מחדלי החקירה והחורים בגרסת המדינה, אין אפשרות לשלול את התרחיש החלופי של פגיעת המנוף: "לא ניתן להתעלם מכך שבשלב החקירה נחקרו באזהרה אף האתת והמנופאי אולם הוחלט לסגור את התיק נגדם מחוסר ראיות. כנראה, לנוכח העובדה שהמאשימה לא מצאה ראיות מספיקות לגורם לנפילת הקרשים. אם כן, כיצד ניתן לקבוע על סמך אותן ראיות חסרות כי האשמה נופלת על הנאשם, אך משום שהוא מנהל העבודה במקום?".

בנסיבות אלה השופט לא ייחס חשיבות לבחירת הנאשם שלא להעיד: "אכן, אי העדת הנאשם יש בה על מנת להוות חיזוק לראיות המאשימה, אולם לא על מנת למלא את החסר שבהם.

"המדובר בחקירת מותו של אדם וקשה מאד להבין כיצד מתבצעת חקירה בדרך שכזו. לצערי, דרך חקירת התאונה במקרה שהובא בפניי, לא אפשרה למצוא את האחראים לתאונה זו ואף לא להבין את הגורמים המדויקים לתאונה על מנת שיימנעו בעתיד".