תביעה: חשיפה לחומרי ריסוס גרמה לפרקינסון

ביטוח לאומי סירב להכיר כנפגע עבודה בחקלאי שבמשך 16 שנים עסק בגידול תפוחים במשקים במושב במרכז הארץ. אבל בית הדין חשב אחרת

עו"ד אברהם (בומה) ברחד | פסקדיןפורסם: 06.05.20 , 23:39

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה כי חקלאי שעבד במשך כ-16 שנים בגידול תפוחים במשקים במושב במרכז הארץ חלה בפרקינסון בעקבות חשיפה מתמשכת לחומרי ריסוס. בניגוד לעמדת הביטוח הלאומי קבע השופט דורי ספיבק שיש להכיר בו כנפגע עבודה על דרך תורת המיקרוטראומה.

החקלאי פנה לבית הדין לעבודה לפני כשלוש שנים משום שביטוח לאומי סירב להכיר במחלה, שהתפרצה ב-2013, כפגיעה בעבודה. התובע טען שעבד בשנים 1996-1980 בשני משקי תפוחים משפחתיים והיה אחראי על ריסוס החלקות. לטענתו, מדי שבוע נהג לרסס את התפוחים נגד מזיקים ומחלות, ופעמיים בשנה עשה ריסוס נגד עשביה – הכול כשהוא ללא מסכה. בנוסף, הוא הכין את חומרי ההדברה בעצמו וניקה את כלי הריסוס בתום השימוש. מעבר לזה, הוא נחשף לחומרים באופן יומיומי בזמן שביצע את העבודה החקלאית עצמה.

מומחה ברפואה פנימית ותעסוקתית שמונה מטעם בית הדין קבע שישנה סבירות גבוהה לכך שהחשיפה המתמשכת לחומרי ההדברה היא שגרמה להתפרצות המחלה. חוות דעתו התבססה על מחקרים רפואיים בתחום ועל הנתונים האישיים של התובע, שאף אחד מבני משפחתו לא חלה בפרקינסון.

(צילום: shutterstock)

המומחה ציין כי המחקרים מעידים כי חשיפה של יותר מ-10 שנים לחומרי ריסוס מגבירה את הסיכון להרס התאים באזור המוח הקשור להופעת הפרקינסון. בתוך כך הוא הדגיש כי אף שהמחלה מופיעה בדרך כלל בגילאי 60-50, גיל מבוגר כשלעצמו אינו גורם סיכון.

עם קבלת עמדת המומחה המליץ השופט ספיבק לקבל את התביעה כבר בשלב זה, אך ביטוח לאומי ביקש להמשיך בהליך תוך שהדגיש כי התביעה הוגשה חודשיים וחצי אחרי המועד הקבוע בחוק.

אבל השופט החליט שנסיבות המקרה מצדיקות להאריך את תקופת ההתיישנות, בפרט כשלא מדובר באיחור משמעותי. בהקשר זה צוין כי יש להתחשב בכך שהתובע – אדם מבוגר וחולה – עשה מאמצים לטפל בתביעה ככל יכולתו, ואף פנה לארגונים שונים שעוסקים במימוש זכויות רפואיות. יתרה מכך, תביעתו נשענת על תשתית ראייתית המעידה על מיקרוטראומה.

השופט אף דחה את דרישת הביטוח הלאומי לשלול את מסקנות המומחה. בהקשר זה טען ביטוח לאומי שהמומחה טעה כשקבע כי לגיל לא הייתה השפעה מכרעת על התפרצות המחלה, בפרט כשתסמיניה הופיעו שנים אחרי החשיפה והתובע לא הוכיח את סוג החומרים שבהם השתמש.

בפסק הדין צוין כי המומחה הסביר מדוע הגיל לא רלוונטי והובהר כי לעיתים לוקח זמן רב עד שהתאים המסוימים במוח נהרסים כתוצאה מהחשיפה לחומר המזיק. "מסקנות המומחה הינן ברורות, חד-משמעיות ומנומקות כדבעי, ועל פי ההלכה הפסוקה עלי ליתן להם משקל מכריע", כתב.

לאור הדברים האמורים קיבל השופט את התביעה וקבע כי מחלתו של התובע נגרמה עקב תנאי עבודתו. לא נפסקו לתובע הוצאות מאחר שיוצג על ידי הסיוע המשפטי.