חייב נמלט לחו"ל ומכר דירה לקרובים של נושה

פושט רגל מכר את הנכס למי שהתבררו כבני דודים של נושה, במהלך שנועד להבטיח לו את קבלת כספו. בית המשפט קבע שמדובר בהעדפת נושים אסורה

עו"ד אינסה שיכמן | פסקדיןעדכון אחרון: 22.06.20 , 07:06

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל לאחרונה בקשה שהגישה מנהלת מיוחדת לבטל עסקה למכירת דירה שביצע חייב: השופט גיל דניאל התרשם שמאחורי העסקה עומד נושה שהלווה לחייב חצי מיליון שקל וכי הרוכשים הם קרובי משפחה שלו שהסכימו לשתף עמו פעולה. מחקירת המנהלת מיוחדת עלה שהמלווה הפעיל לחץ על החייב למכור את הדירה לקרובי משפחתו, והאחרונים העבירו לו מתוך התמורה את סכום החוב.

במסגרת הבקשה טענה המנהלת המיוחדת כי דירה שנמצאת בקריית מלאכי והועברה על ידי החייב ורעייתו לבני הזוג מהווה העדפת נושים אסורה והיא בטלה לפי הוראות פקודת פשיטת הרגל. לדבריה, מדובר בדירה שנרכשה על ידי החייב ורעייתו ביולי 2016 תמורת 1,050,000 שקל. ב-2017 רשם החייב הערת אזהרה על הדירה לטובת אדם שהלווה לחברה שהייתה בבעלותו 500,000 שקל.

ביוני 2018 ברח החייב מהארץ במטרה לחמוק מנושיו ולנוכח איומים על חייו לאחר שעסקיו קרסו. לטענת המנהלת המיוחדת, זמן קצר לאחר מכן, כשנודע לנושה על הסתבכותו של החייב ועל כך שהוא ברח מהארץ, הוא הפעיל אנשים מטעמו שאיתרו את החייב במקום מסתורו בחו"ל. שם הם הפעילו עליו לחץ לחתום על הסכם למכירת הדירה לבני זוג, קרובי משפחתו של הנושה.

במקביל החתימו אנשים מטעמו של הנושה את רעייתו של החייב, שהייתה עדיין בארץ, על הסכם המכר. בעקבות ההסכם קרובי המשפחה העבירו לנושה 500,000 שקל ואת היתרה, היו אמורים להעביר לחייב באמצעות הלוואת משכנתא. בסופו של דבר ההלוואה לא יצאה לפועל מכיוון שהוטל עיקול על הדירה.

(צילום: shutterstock)

לדבריה, מדובר בניסיון של המלווה להשתלט על הדירה על חשבונם של יתר הנושים תוך העדפת נושים אסורה. כל זאת, במסווה של הסכם מכר למראית עין.

הקונים טענו --שהם רכשו את הדירה בתום לב וכנגד תמורה מלאה. הם הדגישו כי לא מדובר בהסכם למראית עין או הסכם פסול וכי במועד הרכישה הם לא היו מודעים לכך שהוטל עיקול על הדירה.

הנושה הכחיש קשר לעסקת המכר. הוא הוסיף כי לעמדתו מעמדו הוא של נושה מובטח ואת לנוכח כוונת הצדדים בהסכם ההלוואה ליצור לטובתו שעבוד על הדירה.

השופט גיל דניאל ציין כי המנהלת הצביעה על ראיות ברורות המלמדות על הפעלת לחצים מצד הנושה על החייב.

עוד הוכח כי מבחינת הרוכשים העסקה כללה תשלום 500,000 שקל לנושה ונטילת משכנתא על יתרת התשלום, שלמעשה הייתה אמורה להיות מכוסה באמצעות דמי השכירות השוטפים המשולמים על ידי השוכר שגר בדירה. זאת ועוד, נוסח הסכם המכר כלל הוראות לפיהן התשלומים הראשונים בהעברת התמורה יועברו ישירות לנושה.

לדבריו, בחינת מסכת העובדות מצביעה בבירור על כך שהעברת זכויותיו של החייב בדירה, בשלב בו היה חדל פירעון ואף ברח לחו"ל מפחד נושיו, אינה יכולה לעמוד. "אין מקום לקבל מצב בו חייב אשר ברח לחו"ל על רקע חובות יבריח נכס מנכסיו בעודו מצוי בחו"ל נוכח לחץ שהופעל עליו על ידי אחד מנושיו", כתב.

בסיכומו של דבר השופט קבע שהעברת הדירה לרוכשים בטלה מאחר שבוצעה לאחר שהחייב הפך פושט רגל ובחוסר תום לב מובהק, שכן השניים ידעו שמדובר בעסקה מפוקפקת.