זכו בירושת אימם 27 שנים אחרי מותה

היורשים תבעו את ילדיו של אחיהם המנוח בטענה שהשתלטו על דירת הסבתא. התביעה התקבלה לאחר שהוכח כי האח חתם על הסכם לחלוקה שווה

עו"ד סמדר קשת בר-און | פסקדיןפורסם: 22.06.20 , 23:26

סכסוך משפחתי סביב דירה שהותירה אם לשמונה שהלכה לעולמה לפני 27 שנים הוכרע לאחרונה בבית המשפט השלום בירושלים: השופט פליקס גורודצקי קיבל את טענתם של כמה מהאחים, שתבעו את ילדיו של אחיהם המנוח בטענה שהם לא משתפים פעולה במכירת הדירה וחלוקת התמורה באופן שווה.

למנוחה, שנפטרה ב-1993, היו שמונה ילדים. שישה מהם, ויורשיו של בן נוסף שהלך לעולמו, הגישו תביעה נגד ילדיו של אחיהם, שנפטר ב-2018. התובעים סיפרו שלאחר מות אמם פנו כל האחים לבית הדין הרבני בבקשה לקבל צו ירושה שיחלק ביניהם את רכושה בחלקים שווים. בדיון הוסכם כי אחד האחים – אבי הנתבעים – ימונה כמנהל עיזבון. בהמשך ניתן צו ירושה שקבע בטעות שאבי הנתבעים הוא היורש הבלעדי של האם.

כשהבינו האחים שנפלה טעות בצו הירושה הם פנו בבקשה מוסכמת לתקן את הצו. ואולם, בית הדין קבע שלא ניתן לתקן את הצו שניתן לפני שנים רבות והיורשים רשאים לחלק ביניהם את העיזבון בהסכמה.

האחים ביקשו לערוך הסכם חלוקת עיזבון בו ייקבע כי דירת האם, שהיוותה את עיקר עיזבונה, תימכר והתמורה תחולק בשווה בין כל האחים. בהתאם, באוגוסט 2016 נערך מסמך הצהרת כוונות בלתי חוזרת שהסדיר הסכמה זו.

(צילום: shutterstock)

התובעים הוסיפו כי לצערם אחיהם, אבי הנתבעים, נקלע למצב בריאותי קשה שמנע ממנו לקדם את יישום ההסכם, והם פנו לבניו כדי שישתפו פעולה במכירת הדירה אך הם סירבו.

הנתבעים טענו כי אביהם הותיר צוואה בה הוריש את כל רכושו, לרבות הדירה, לששת ילדיו. הם ציינו שאביהם היה אדם חולה והתובעים ניצלו את מצבו.

לגרסתם, סבתם הותירה אחריה רכוש רב כולל כסף מזומן, זהב ותכשיטים ואלה חולקו בין האחים. במסגרת החלוקה אביהם קיבל את הדירה ואחרי יותר מ-20 שנה התובעים "נזכרו" לעשוק אותו ואת הרכוש שקיבל, אגב ניצול מצבו הרפואי. הם הוסיפו כי חתימתו של אביהם על ההסכם זויפה ובכל מקרה לא נעשתה מרצונו החופשי.

השופט פליקס גורודצקי קיבל את התביעה וקבע שהנתבעים לא הוכיחו את טענת זיוף. זאת בין היתר לאור עדותו של עורך הדין שערך את ההסכם, אשר העיד שהאב חתם על ההסכם בפניו.

ביחס למצבו הרפואי של האב כתב השופט כי הנטל לסתור חזקת כשירות לאחר מותו של אדם הוא כבד ביותר. הנתבעים לא ביקשו למנות מומחה לבחינת הכשירות, אף שהדבר היה מתבקש לנוכח התשתית הראייתית שאינה אחידה. כך, במסמכים הרפואיים השונים צוין שהאב תשוש, מרותק לבית וסובל מדמנציה אך מנגד עורך הדין העיד כי לא התעוררו אצלו סימני שאלה ביחס למצבו הבריאותי.

עוד כתב השופט כי כחודש וחצי לפני שנחתם ההסכם האב חתם על בקשה לבית הדין לתקן את צו הירושה באופן שהעיזבון יחולק בין כל האחים, והדבר מצביע על כך שרצה לחתום על ההסכם. בנסיבות אלה הורה השופט על אכיפת ההסכם וחייב את הנתבעים בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.