בגלל שיפוץ: מושבניקים ישלמו לכלתם לשעבר

ההורים אפשרו לבנם ואשתו לגור ביחידת דיור במשק. הזוג הצעיר נפרד אחרי שהשקיע חצי מיליון שקל בנכס. האישה תבעה החזר כספי – וזכתה

עו"ד רז בן-ארצי | פסקדיןפורסם: 23.06.20 , 17:22

בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד הוריו של בעלה לשעבר, שטענה שהשקיעה בשיפוץ יחידת דיור במשק ההורים, שבה התכוונה לגור אלמלא הפרידה. השופט פליקס גורודצקי קבע שלתובעת הייתה ציפייה לגיטימית לגור בנכס תקופה ארוכה ועל הנתבעים לפצות אותה עבור ההשקעה.

התובעת ובעלה נישאו ב-2009 ונפרדו ב-2016. הוריו הם בעלי זכויות במשק באחד המושבים בארץ. לפני הנישואין הם גרו שלוש שנים ביחידת דיור השייכת להורים. חודשים ספורים לפני לידת בנם המשותף הם החלו לשפץ את הנכס. הבית חולק לשתי יחידות – אחת קטנה בגודל של 31 מ"ר ואחת בגודל של 132 מ"ר. היחידה הגדולה שימשה למגורי הזוג ובנם, והיחידה הקטנה מושכרת על ידי ההורים תמורת 3,000 שקל לחודש.

האישה הדגישה כי מדובר היה בבית ישן ומוזנח ולצורך השיפוץ לקחו בני הזוג הלוואה ועשו שימוש בחסכונותיהם, והשקעתם הסתכמה ביותר מ-660 אלף שקל. לדבריה, היא הבינה מבעלה ומהוריו כי יתאפשר להם לגור בבית תקופה ארוכה ולכן הסכימה להשקעה האדירה, שכן אחרת הייתה משקיעה את הכסף ברכישת דירה.

היא הוסיפה כי כשנתיים לאחר השיפוץ פרץ ביניהם סכסוך עקב התפרצויות זעם, אובדן שליטה ואלימות של בעלה כלפיה, והם נפרדו. לטענתה, היא זכאית לפיצוי על ההשקעה בנכס.

(צילום: shutterstock)

ההורים טענו מנגד שזכות המגורים ניתנה לזוג לתקופה מוגבלת במטרה לסייע להם לחסוך כסף לרכישת דירה. לדבריהם, לא היה מדובר כלל בבית ישן והיה ניתן לגור בו גם אילמלא שופץ. הם הוסיפו כי לצורך השיפוץ הם העבירו לבני הזוג 50 אלף שקל. לשיטתם, ההחלטה להשקיע כספים לצורך השיפוץ הייתה אך ורק של בני הזוג ופרי יוזמת התובעת ומעולם לא הובטחה לה זכות מגורים לצמיתות.

השופט פליקס גורודצקי הבהיר כי מחומר הראיות עולה שלמעט 50 אלף שקל של ההורים, השיפוץ מומן באופן מלא על ידי בני הזוג, בזכות חסכונות שלהם ונטילת הלוואות.

עוד הוכח שהשיפוץ בוצע בידיעת הנתבעים ובהסכמתם. בעקבות השיפוץ, שהיה נרחב וכלל החלפת תשתיות, עבודות גבס רבות, התקנת מטבח חדש, שינוי מיקום חדרים, בניית מרפסת "דק" ועוד – הבית שודרג. לפי חוות דעת השמאי השיפוץ הביא לעלייה של 865 אלף שקל בערך הבית.

השופט קבע ששיקולי צדק מחייבים בנסיבות אלה תשלום פיצוי לתובעת. הוא הבהיר כי לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט מי שמשקיע כספים במקרקעין של אחר ועושה זאת לאחר שבעל המקרקעין נטע בו ציפייה לגבי הקרקע או השימוש בה, זכאי לתשלום עבור טובת ההנאה שהעניק לו.

לדבריו, מחומר הראיות עולה שהוסכם על תקופת מגורים בלתי מוגדרת של בני הזוג בבית וגרסת הנתבעים כי הענקת המגורים נועדה לאפשר לזוג לחסוך הון לרכישת דירתם קרסה. לנוכח זאת, בהחלט יכלה להתפתח ציפייה בליבה של התובעת לקבלת הזכות למגורים לתקופה ארוכה מאוד.

בהתאם לחוות דעת שלפיה ההשקעה בשיפוץ הייתה סך של 500 אלף שקל פסק השופט לטובת התובעת 250 אלף שקל. ההורים חויבו בהוצאות בסך 30 אלף שקל.