ביטוח לאומי הפסיד: הסרטן לא נגרם מעישון

אלמנתו של עובד נמל אילת ניצחה בתביעה שבה טענה שבעלה המנוח לא חלה בגלל העישון אלא בשל עבודה בקרבת אסבסט, סיליקה ומנועי דיזל

עו"ד לינוי אולניק | פסקדיןפורסם: 01.07.20 , 21:00

אלמנתו של מנהל תפעול בנמל אילת זכתה לאחרונה בתביעה נגד ביטוח לאומי לאחר שהוכיחה כי סרטן הריאות שגרם למותו של בעלה בגיל 71 הוא תוצאה של תנאי העבודה ולא של עישון כבד. פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי השופטת חופית גרשון-יזרעאלי מבית הדין לעבודה בתל אביב התבסס על חוות דעת של מומחית ברפואה תעסוקתית שמצאה כי החשיפה של המנוח בעבודה לחומרים רעילים כמו אסבסט גולמי, סיליקה ואדי מנועי דיזל הייתה הגורם העיקרי להתפתחות המחלה.

המנוח עבד כמחסנאי ומנהל תפעול בנמל בשנים 1993-1969, כשברוב הזמן לא השתמש בציוד מגן בגלל החום באילת וחוסר מודעות לסכנות הטמונות בנשימה של חומרים רעילים.

כ-20 שנה אחרי שסיים לעבוד הוא אובחן עם סרטן ריאות במצב מתקדם וכעבור כשלוש שנים הלך לעולמו. לאחר שנפטר תבעה אלמנתו מביטוח לאומי להכיר בו כנפגע עבודה בטענה שהמחלה נגרמה בעקבות החשיפה הממושכת והאינטנסיבית לרעלים בעבודתו אך התביעה נדחתה, והיא נאלצה לפנות לבית הדין לעבודה.

במסגרת ההליך מונתה מומחית רפואה תעסוקתית לבחינת הקשר הסיבתי בין העבודה לבין המחלה. בחוות דעת שהוגשה בשנה שעברה קבעה המומחית כי אף שהמנוח סבל מעודף משקל וסכרת והיה מעשן כבד, יש סבירות גבוהה של מעל 50% כי הסרטן התפתח בעקבות החשיפה לגורמים מסרטנים ודאיים. בהקשר הזה הפנתה המומחית לכך שאסבסט, פליטות ממנועי דיזל וסיליקה הוכרו רשמית כגורמים מסרטנים. בתוך כך הדגישה המומחית כי השילוב בין עישון לבין חשיפה ממושכת לאסבסט מעלה משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן ריאות.

(צילום: גיל יוחנן)

ביטוח לאומי ביקש מהמומחית להבהיר את העמדה שלה מאחר שלטעמו הגורם העיקרי להתפתחות הסרטן היה העישון. אבל המומחית חזרה על המסקנה שלה שלפיה לחומרים המסרטנים בעבודה הייתה השפעה גדולה יותר.

התובעת ביקשה לאמץ את המסקנות של המומחית ולקבוע שהמחלה של בעלה הייתה מחלת מקצוע או לחילופין נגרמה על דרך המיקרוטראומה (חשיפה חוזרת וממושכת שהובילה לבסוף להתפתחות המחלה).

אבל ביטוח לאומי דבק בעמדתו, טען שקביעת המומחית היא השערה בלבד ואף הוסיף כי כלל לא הוכח שהמנוח נפטר מהמחלה. בתגובה הגישה התובעת מסמכים רפואיים כדי להוכיח שבעלה נפטר בהוספיס אחרי שהמחלה התפשטה, וטענה כי ביטוח לאומי נוהג בחוסר תום לב שכן סיבת המוות כלל לא הייתה במחלוקת.

למען הסר הספק החליטה השופטת גרשון-יזרעאלי לבקש את עמדת המומחית וזו השיבה כי המנוח נפטר מסרטן ברמת ודאות של יותר מ-50%. למרות זאת, ביטוח לאומי התעקש שסיבת הפטירה הישירה נותרה עמומה.

השופטת קבעה כי הפקפוק בסיבת המוות לא היה במקום וקיבלה את חוות הדעת של המומחית גם בעניין זה וגם בנושא הקשר הסיבתי.

בפסק הדין נקבע כי חוות הדעת הייתה מפורטת ומנומקת ועלה ממנה בבירור כי לחשיפה הנשימתית לחומרים הרעילים בעבודה הייתה השפעה מכרעת על התפתחות המחלה. למעשה, היא הראתה כי די היה בחשיפה ממושכת לאסבסט כדי לגרום לסרטן ריאות.

לאור זאת השופטת קיבלה את התביעה וקבעה כי המנוח היה נפגע עבודה גם עקב מחלת מקצוע וגם על דרך המיקרוטראומה. ביטוח לאומי חויב לשלם לתובעת 8,000 שקל הוצאות – סכום גבוה יחסית להליך מסוג זה.