כך נפסלה קומה שישית בתמ"א 38 בטלביה

שופט דחה את היזמית והעדיף את עמדת מהנדס עיריית ירושלים, שטען שהבניין ממוקם באזור היסטורי שחלה עליו מדיניות המגבילה את היתרי הבנייה

עו"ד אדריאנה שכטר | פסקדיןפורסם: 22.07.20 , 17:42

חברת "צמרות מרכוס" עתרה נגד החלטת ועדת הערר לתכנון ובניה של מחוז ירושלים שסירבה לאשר בניית קומה שישית במסגרת פרויקט לפי תמ"א 38 בבניין ברחוב מרכוס בעיר. אבל בית המשפט המחוזי דחה לאחרונה את העתירה תוך שקיבל את עמדת מהנדס העיר שלפיה באזור הרגיש יש לאפשר תוספת בנייה מינימלית שתאפשר את הפרויקט אך לא תפגע בערכי השימור.

בשנה שעברה אישרה הוועדה המקומית ירושלים תוספת של שתי קומות בפרויקט. מהנדס העיר הגיש ערר על ההחלטה וטען כי יש לאשר קומה אחת בלבד, כך שלבניין יהיו לבסוף חמש קומות.

בירושלים קיימת תכנית מתאר הקובעת את הכללים ליישום תמ"א 38 בעיר בפרט בשכונות וותיקות מסוימות בהן נמצאים מבנים לשימור בהיקף לא מבוטל. התוכנית מתייחסת למסמך מדיניות שנקרא תכנית האב למושבות, שלפיו אין לאפשר כלל בנייה בשטח בו נמצא הפרויקט שכן מדובר באזור לשימור.

לגישת מהנדס העיר, התוכנית היא שקובעת את גבולות הגזרה של הזכויות המקסימליות שאפשר לקבל מכוח תמ"א 38. המהנדס הדגיש כי מהנדס העיר מדיניות התכנון, כפי שבאה לידי ביטוי בתוכנית האב, נגזרת מתוך חשיבה על הציבור, על ערכי השימור, על הטופוגרפיה ועל התפתחות העיר. לעמדתו, יש לאפשר תוספת בנייה מינימאלית שתאפשר את הפרויקט אבל לא תפגע בערכי השימור.

(צילום: Shutterstock)

הועדה המקומית הבהירה כי סטתה ממדיניות מהנדס העיר ואישרה קומה נוספת מאחר שאין נראות לפרויקט ממפלס הרחוב.

בהחלטה מנובמבר 2019 קיבלה ועדת הערר את עמדת מהנדס העיר. היא ציינה בין היתר שעמדתו לא נשענת רק על נראות הפרויקט ויסודותיה נעוצים בכך שמדובר באזור הרגיש ביותר מבחינת שמירת מרקם השימור של העיר ההיסטורית.

הוועדה קבעה שאין בהחלטת הוועדה המקומית נימוק המצדיק סטייה ממדיניות מהנדס העיר. בעתירה שהגישה היזמית נגד ההחלטה היא טענה שמדיניות מהנדס העיר אינה מתיישבת עם לשונה ורוחה של תמ"א 38.

ועדת הערר השיבה כי תמ"א 38 קובעת "תקרת בנייה" אפשרית אך אינה מחייבת את הרשויות לאשר את כל מה שמתאפשר.

השופט אלכסנדר רון דחה את העתירה והבהיר כי פסיקת בתי המשפט נוקטת עקביות בגישה המצדדת באי התערבות בשיקול הדעת התכנוני של הרשות. הוא הוסיף כי גם לנוכח האינטרס הציבורי הרב המהווה בסיס לתמ"א 38, עדיין נתון לגורמי התכנון מלוא שיקול הדעת, והם מוסמכים לאזן בין אינטרס זה לבין כלל השיקולים התכנוניים הרלוונטיים האחרים.

עוד הדגיש השופט כי המחלוקת שעל הפרק נוגעת אך ורק לסוגיה תכנונית, ואין הצדקה שבית המשפט יהיה זה שיכריע בה. "אין בכוחה של תמ"א 38 להעניק פתרון מיטבי לכל בניין, אלא נלקח בחשבון, ובמפורש, שבמקומות שונים יהיו שיקולים תכנוניים רגיונליים, החל באופי העיר והשכונה וכלה בשיקולי שימור בניינים, ועוד", כתב.