נגמרה הסובלנות כלפי עבירות מין ברשת

שיעור העבירות שמבוצעות במרחב הווירטואלי, וההכרה בנזק הרב שהן גורמות לקורבן, הובילה את בתי המשפט לנקוט גישה מחמירה כלפי העבריינים

עו"ד שי גרין | פסקדיןפורסם: 28.07.20 , 07:19

לאחרונה דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של צעיר שביקש להימנע מהרשעתו בביצוע עבירות מין באמצעות רשת האינטרנט. את העבירות ביצע כשהיה קטין. בית המשפט נימק את הכרעתו, בין היתר, בכך שעבירות מין ברשת האינטרנט בכלל, וכלפי קטינים בפרט, הפכו ל"מכת מדינה" ממש.

החלטה זו מבטאת גישה כוללת של החמרה בענישה כלפי עבירות מין שבוצעו באמצעות רשת האינטרנט. גישה זו שולטת בפסקי דין של בתי המשפט בעשור האחרון, בין היתר, בשל הקלות היחסית שבביצוען והחדירה הקשה לפרטיותו של נפגע העבירה.

חלק מפסקי הדין מדגישים את הזמינות המיידית, האלמוניות והיכולת ליצור קשר עם קורבנות רבים, כמו גם הסיכון המועט להיתפס, שהופכים את עבירות המין בזירה האינטרנטית למסוכנת אף יותר מעולם המציאות. בכך נדחים לא פעם נסיבותיו האישיות של העבריין ואפשרות שיקומו תוך העדפת מיצוי הדין ושיקולי הרתעה.

באותו מקרה, הצעיר, יליד 2001, עמד לדין בארבעה אישומים על ביצוע עבירות מין באמצעות רשת האינטרנט בעת שהיה בן 15 שנים. הצעיר הציג עצמו ב"סקייפ" כנערה בת 14 בפני חמישה קטינים בני 9 עד 13.5 וניהל עמם התכתבויות בעלות תוכן מיני. הוא ביקש מכמה מהם לצלם עצמם עירומים ומאחרים כי יבצעו מעשים מיניים בפניו. לצעיר לא עזרה העובדה כי ביצע את העבירות בעת שהיה קטין וכן שכתב האישום הוגש למעלה משנתיים לאחר שנעברו העבירות על ידו. גם ההליך הטיפולי הממושך שעבר לא הרשים את בית המשפט שקבע בסופו של דבר שמעשיו אינם מאפשרים אי הרשעה.

ויש בכך הגיון, כיוון שאמנם העבירות התרחשו במרחב הווירטואלי אך המעשים המיניים שביצעו קורבנותיו בעצמם או עם אחרים, לפי הנחיותיו של הצעיר, נעשו בעולם מאד מציאותי, והשפעתם המזיקה היא ממשית.

הפצת תמונות כהטרדה מינית

למעשה, הגישה המחמירה אינה מתבטאת רק בענישה אלא בהכרה כי גם הפצת תכנים בעלי אופי מיני, למשל באמצעות הרשתות החברתיות, היא פגיעה מינית לכל דבר ועניין.

בעקבות תיקון החוק למניעת הטרדה מינית בשנת 2014, הפצת תמונות, סרטונים או הקלטות בעלי אופי מיני או פרסומם ללא הסכמת המצולם עשויים להיות עבירה של הטרדה מינית ולא רק פגיעה בפרטיות כפי שהיה נהוג עד לתיקון.

כך לדוגמה, בית משפט השלום בקריות הרשיע השנה את האחים אורן ומאור עוזיאל בשורה ארוכה של עבירות ובין היתר בעבירות של הטרדה מינית. האחים הפעילו, באמצעות היישומון טלגרם, מספר חשבונות בהם תחזקו קבוצות ובוטים במטרה להפיץ סרטים ותמונות המציגים נערות ונשים ישראליות בעת ביצוע פעולות מיניות או תיעוד שלהן המתמקד במיניותן.

האחים הודו כי עד למעצרם הצטרפו לקבוצות למעלה מ-6,500 משתמשים, והופצו כ-7,000 תמונות וסרטונים המכילים תוכן מיני, תמונות וסרטונים. עוד הודו האחים כי לחלק מהסרטונים והתמונות הוסיפו שמות ופרטים נוספים של המצולמות, כדי לחשוף את זהותן.

לאור חומרת המעשים, בית המשפט הטיל על אורן עוזיאל 31 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים ותשעה חודשי עבודות שירות ועונשים נלווים על אחיו מאור.

המסוכנות שינתה את פניה

ניתן ללמוד משני מקרים אלה וממקרים אחרים, כי פגיעות מיניות באמצעות רשת האינטרנט אינן נתפסות יותר על ידי בית המשפט כעבירות המבוצעות בחדרי חדרים ובשולי החברה, אלא בזירה מרכזית שהפכה למלכודת וכר נרחב לעבריינים.

לעניין זה יפים דברי השופט יצחק עמית בבש"פ 2065/13: "המקרה שבפנינו חושף את הצד האפל של הרשת. המסוכנות של פעם שינתה את פניה ולפנינו מסוכנות מסוג חדש. (...) כפה אדומה כבר אינה מסתובבת ביער שורץ זאבים, היא משוטטת במרחב האינטרנטי, שם אורבים לה ציידים וטורפים מסוג אחר. (...) אלו הסכנות החדשות, והמשפט צריך אפוא להתאים עצמו להתמודד עם תת-התרבות העבריינית של הרשת".

ראו גם דבריה של השופטת דפנה ברק-ארז בע"פ 6703/13: "למרות שמעשי המערער אל מול קורבנותיו נעשו במרחב הווירטואלי, הרי שהפגיעה והנזקים הנפשיים שנגרמו לאותן קורבנות צעירות היא ממשית ומציאותית. יתרה מכך, דווקא במרחב רשת האינטרנט פוטנציאל הנזק הוא חמור במיוחד, נוכח קלות השכפול וההפצה"

וכן דבריו של השופט עוזי פוגלמן בע"פ 538/13: "ביצוען של עבירות מין באמצעות האינטרנט אינו מהווה נסיבה לקולה נוכח הנגישות הרבה של רשת האינטרנט; החשיפה הגדולה של קטינים לרשת; הקלות בביצוע עבירות מין והיכולת לפגוע במספר גדול יותר של קורבנות באמצעותה; כמו גם הפגיעה הקשה בנפגעי העבירה שהעבירות מבוצעות בהם שעה שהם מצויים בביתם שהוא מבצרם."

התפיסה שהייתה קיימת בעבר, כי יש להקל עם נאשמים כיוון שביצעו את מעשיהם במרחב הווירטואלי ולא בעולם "המציאות", נדחית שוב ושוב על ידי בתי המשפט.

בהתאם לכך שב וקובע בית המשפט כי עבירות מין המבוצעות דרך האינטרנט לא ייענו בענישה מקלה וכי גזר הדין צריך להלום את קלות ביצוע העבירה, פוטנציאל ההישנות שלה ופוטנציאל הפגיעה בקורבנות הרבים, מבלי להתחשב בטענות של "ריחוק טכנולוגי".