זוכה נהג מונית שדרס למוות הולך רגל
הנאשם הורשע בבית המשפט לתעבורה בהתבסס על עדות שלפיה המנוח עמד בנתיב נסיעתו. המחוזי קיבל את ערעור הנהג בשל גרסאות סותרות
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה
ערעור שהגיש נהג מונית על הרשעתו בגרימת מוות ברשלנות של הולך רגל. השופט ארז פורת הפך את החלטתו של בית המשפט לתעבורה וקבע שלא ניתן לבסס הרשעה על סמך עד הראייה שמסר במשטרה גרסה שונה.
בית המשפט הרשיע את הנהג בגרימת מוות ברשלנות לאחר שקיבל את גרסתו של עד הראייה וקבע כי מדובר באדם אובייקטיבי שעדותו לא נסתרה. על הנהג נגזרו שישה חודשי עבודות שירות, פסילת רישיון לשש שנים וקנס של 3,000 שקל.
על פי כתב האישום, באוקטובר 2010 בשעה 10:40 בבוקר נהג הנאשם במונית שלו בכביש 89 בנתיב הימני. הולך רגל עמד בנתיב כשהוא מחזיק בידו מקל ומסמן לרכבים לעצור. נטען שהנהג לא הבחין בו מבעוד מועד, המשיך בנסיעתו ורק כשהגיע קרוב אליו בלם אך פגע בו ופצע אותו. כחודש לאחר מכן מת הנפגע מפצעיו בבית החולים.
בפני בית המשפט לתעבורה בעכו העיד עד ראייה שמסר כי בזמן האירוע המנוח עמד במסלול הימני בנתיב שבו נהג הנאשם. הנאשם טען מנגד כי המנוח עמד על המדרכה ו"קפץ" לעבר רכבו, כך שהתאונה הייתה בלתי נמנעת.
(צילום: shutterstock)
בערעור טען הנהג כי לא היה מקום להסתמך על עדות עד הראייה, שהייתה רוויית סתירות. לדבריו, העד מסר במשטרה גרסה שונה מהגרסה שמסר בבית המשפט אך בית המשפט לא התייחס לכך.
השופט ארז פורת קיבל את הערעור וזיכה את הנהג מחמת הספק. הוא הבהיר כי הציר העיקרי שעליו נשענת הרשעת הנהג היא עדות עד הראיה. עם זאת, העד העיד בפני בית המשפט יותר מחמש שנים לאחר האירוע.
כמו כן, עדותו בבית המשפט הייתה שונה מזו במסר במשטרה בסמוך לאירוע. כך, בעוד שבמשטרה מסר העד כי הבחין בתאונה כשהיה בתוך רכבו, בעדותו בבית המשפט הוא ציין כי טרם נכנס לרכבו כשראה את התאונה. השופט הדגיש כי העד עצמו הודה שנוכח חלוף הזמן הוא אינו זוכר במדויק את מיקומו בזמן התאונה.
נקבע שבית המשפט לתעבורה כלל לא התייחס לאפשרות שהעד הבחין בתאונה בעודו בתוך רכבו, אף ששדה הראייה שהיה לו בתור נוהג ברכב הוא מצומצם הרבה יותר מאשר אילו עמד מחוץ לרכבו. אם הגרסה של העד כפי שנמסרה למשטרה נכונה, קיימת אפשרות סבירה שהעד לא הבחין בכך שהמנוח צעד קדימה לפני ההתנגשות.
השופט הוסיף כי לפני התאונה המערער נהג במהירות איטית, סביב 50 קמ"ש, באור יום, ולא הייתה סיבה כי לא יבחין במנוח.
עוד הוכח כי המנוח ביקש לעצור טרמפ ומאחר שהמערער נהג במונית, יש אפשרות כי הוא ביקש להתקדם לעברו במטרה להביא לעצירה וחדר במהירות לנתיב נסיעתו.
השופטת עדי חן ברק הצטרפה למסקנה. השופט אברהם אליקים סבר בדעת מיעוט כי יש להותיר את ההרשעה על כנה לאחר שלא מצא בסיס להתערב בקביעות המהימנות של בית המשפט לתעבורה ביחס לעד הראייה.
- לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד ערן בר-אור עוסק בתעבורה
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
