הבן זכה בדירה שההורים ייעדו בצוואה לאחותו

בני זוג חתמו על צוואה הדדית שבה יועדה הדירה לבתם, אלא שבהמשך כתבה האם צוואה סותרת והורישה את חלקה לבן. התנגדות הבת נדחתה

עו"ד ראובן גוברין | פסקדיןפורסם: 04.08.20 , 22:25

בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום דחה בית המשפט למשפחה בתל אביב התנגדות שהגישה אישה לקיום צוואת אמה מ-2004, ולפיה הורישה את חלקה בדירה לבנה בלבד.

ביולי 2000 חתמו הורים לשניים על צוואה בנוסח זהה שבה הורישו את רכושם אחד לשני. בצוואה נקבע כי לאחר מותו של מי שיוותר בחיים – תעבור דירתם המשותפת לבתם ויתר הרכוש יחולק שווה בשווה בין ילדיהם.

אבל באפריל 2004 חתמה האם על צוואה נוספת שבה הורישה את חלקה בדירה לבן בלבד וקבעה כי כספים שיוותרו בחשבון הבנק שלה יחולקו 75% לבן ו-25% לבת. שנתיים לאחר מכן מת האב והאם ירשה את חלקו בדירה. האם עצמה מתה לפני כארבע שנים.

(צילום: shutterstock)

בין הילדים התעוררה מחלוקת איזה צוואה גוברת: בעוד הבת ביקשה לקיים את הוראות הצוואה ההדדית, הבן טען שיש לקיים את הצוואה המאוחרת.

הבת טענה כי הצוואות שערכו הוריה בשנת 2000 הן צוואות הדדיות ואמה לא הייתה רשאית לערוך שינוי חד צדדי בהוראותיהן. היא הוסיפה כי הוריה ציינו בצוואותיהם שהסיבה לכך שהחליטו להוריש לה את הדירה היא שהם כבר נתנו לאחיה דירה עוד בחייהם וכי הוא לא נשוי ואילו לה יש שלושה ילדים.

לדבריה, מאחר שהאם שינתה את הצוואה ללא הסכמת אביה, אף שהיה אז בחיים, על עיזבונה להחזיר לעיזבון האב את הנכסים והכספים שהאם ירשה ממנו ולחלק אותם לפי צוואת האב. מעשית היא דרשה לקבל חצי מהדירה וחצי מהכספים.

השופטת מירה דהן ציינה כי העובדה שנוסח צוואת המנוחה זהה לחלוטין לנוסח צוואת המנוח, תוך הורשה הדדית האחד לאחר – מלמדת כי אכן מדובר בצוואה משותפת והדדית. היא הבהירה כי לפי תיקון לחוק הירושה מ-2005 ביטול צוואה הדדית בחיי בני הזוג ייעשה רק אחרי שבן הזוג המבטל ייתן הודעת ביטול בכתב לבן הזוג השני, וביטולה אחרי מותו של אחד מהם יאושר רק אם בן הזוג המבקש לבטל את הצוואה יוותר על מה שזכה.

ואולם, במקרה זה הצוואות נערכו לפני כניסת התיקון לתוקף כך שיש להחיל בעניינן את הפסיקה. על פי ההלכה שנקבעה אז, בהעדר כוונה מפורשת או משתמעת לא ניתן להניח כי היה רצון של מצווה אחד להגביל את האחר, גם כשמדובר בצוואה הדדית.

יתירה מכך, במקרה זה המנוח קבע במפורש כי לאחר פטירתו כל הרכוש יעבור לאשתו והיא תהיה חופשית לנהוג בעיזבון כפי שתמצא לנכון.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהאם הייתה זכאית לעשות צוואה אחרת שהוראותיה שונות מהצוואה ההדדית. לפיכך, צוואת 2004 תקפה וחלה על כלל רכושה, הן זה שהיה בבעלותה במועד עריכת הצוואה והן זה שירשה עם מותו של בעלה. האחות חויבה בהוצאות בסך 25,000 שקל.