קרקע הופקעה ב-78' - המדינה תפצה יורשים
בניו של ראש מועצת ג'וליס לשעבר הוכיחו שמינהל מקרקעי ישראל הבטיח קרקע חלופית בתמורה. המדינה טענה שההבטחה לא מחייבת – אך נדחתה
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה
תביעה שהגישו ששת ילדיו של ראש מועצת ג'וליס לשעבר, שהמדינה הפקיעה מאביהם קרקעות ב-1976, והתחייבה לספק שלו שטח חלופי ולא קיימה.
המדינה טענה מנגד כי הנוכחים בפגישה שאליה הפנו התובעים לא ראו בדברים שנאמרו במסגרתה הבטחה שלטונית. היא הוסיפה כי בכל מקרה אין למינהל סמכות בלעדית להורות על מתן פיצויים ולא הוכח שהייתה כוונה להקנות לאותה הבטחה תוקף משפטי.
ב-1976 הפקיעה המדינה שטח של 2,069 דונם שנמצא בשטח הכפר ג'וליס. בעלי הזכויות בקרקעות עתרו לבית המשפט העליון נגד ההפקעה אך עתירתם נדחתה. ילדיו של אחד מבעלי הקרקעות הגישו תביעה נגד המדינה לאחר מותו וטענו כי מגיע להם פיצוי כיורשים.
הם הסתמכו על הבטחה שלטונית שניתנה לטענתם לאביהם המנוח על ידי המדינה ב-1978. הם הפנו לסיכום פגישה שהתקיימה באותה שנה במשרדי מחוז הצפון של מינהל מקרקעי ישראל בה הובטח שבעלי הזכויות בקרקעות שהופקעו יפוצו בקרקע חליפית אם ירצו בכך. לדבריהם, אם תידחה בקשתם לפיצוי בדמות קרקע חלופית הם דורשים פיצוי כספי בשווי המקרקעין שהופקעו, 2.43 מיליון שקל.
(צילום: shutterstock)
אבל השופט אמיר טובי קבע שהוכח כי בפגישה מ-1978 השתתפו נציגי משרד החקלאות ומינהל מקרקעי ישראל וכן המנוח, מתוקף היותו ראש המועצה המקומית באותה תקופה. מפרוטוקול הישיבה עולה שהמנוח הלין על הפקעת שטחים ששייכים לתושבי הכפר המעבדים אותם במשך דורות. בתגובה השיב נציג המינהל כי המינהל אינו מוכן לטפל בביטול ההפקעה אך אם התושבים ירצו הוא מוכן לבוא לקראתם ולפצות את בעלי הזכויות בקרקע חלופית.
נקבע ההבטחה עונה על הכללים בפסיקה ל"הבטחה שלטונית". בין היתר נקבע, כי מי שנתן את ההבטחה שימש כמנהל מינהל מקרקעי ישראל והיה מוסמך להתחייב להעניק קרקע חלופית כפיצוי. זאת במיוחד לנוכח העובדה שפיצוי בדרך זו לא היה חריג יוצא דופן אלא נעשה פעמים רבות לאורך השנים. גם מעמדם הבכיר של משתתפי הישיבה מעיד על רצינות המעמד והכוונה לתת להחלטות תוקף משפטי.
השופט הבהיר כי גם במקרים בהם הוכח קיומה של הבטחה שלטונית, רשאית הרשות להשתחרר ממנה אם הוכיח כי קיים, בדיעבד, צידוק חוקי לשינוי התחייבותה.
במקרה זה, נציגת המדינה העידה כי לאורך השנים התגבשו אצלה נהלים לפיהם לא מפצים בקרקעי בגין הפקעת מקרקעין, אלא רק בפיצוי כספי.
לדבריו, ככלל, רשות מינהלית רשאית לשנות את מדיניותה בכל עת, ולעיתים היא אף מחויבת לעשות כן, בין היתר על מנת להתאימה למציאות החיים המשתנה. ואולם, המדינה לא הוכיחה טעם סביר ומוצדק העומד ביסוד שינוי המדיניות הנהוגה אצלה בכל הנוגע לפיצויי הפקעה. "לא נאמר דבר וחצי דבר לגבי השיקולים שעמדו ברקע השינוי או האינטרס הציבורי שאותו הוא נועד לקדם ולהשיג", כתב.
בנסיבות אלה, נפסק, אין לאפשר לנתבעת לסגת מהבטחתה ועליה לפצות את התובעים בקרקע חלופית על פי הזכויות שהיו למנוח במקרקעין. המדינה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד אלון אברהמוב עוסק בדיני מקרקעין
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
