למרות הרעש מתמ"א 38 – העבודות יימשכו
שכן שגר בסמוך לפרויקט תבע פיצוי על המטרד שנגרם. אבל בית המשפט דחה אותו והבהיר כי רווחת הפרט לא יכולה לבוא על חשבון רווחת הציבור
בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה דחה לאחרונה
תביעה שהגיש תושב העיר נגד חברת הבניה "משה בן דוד" שביצעה עבודות תמ"א 38 בבניין סמוך: הוא טען שהעבודות יצרו רעש בלתי נסבל, חסימה של הגינה והחניה ועוד, אבל הרשמת מיכל פרבר קבעה שרוב הדברים לא הוכחו, ושחוסר הנוחות שנגרם לא מצדיק פיצוי.
החברה ענתה מנגד שכבר מההליכים הראשונים להוצאת ההיתר התנגד התובע לביצוע הבנייה ופעל להגשת התנגדויות אשר נדחו על ידי הוועדה המקומית וועדת ערר, ומשלא השלים עם החלטות אלה - פעל להגשת תביעה זו.
התובע ציין שהחברה עובדת במקום מיולי 2019, ומפעילה גנרטור בסמוך לחדר השינה שלו, מה שגרם לרעש וזיהום. לדבריו, היא יצרה הפרעות שונות במהלך עבודתה כמו חסימת הגישה לחניה ולגינה וביצוע עבודות המסכנות את הדיירים. הוא ציין שהחברה לא נקטה אמצעי זהירות כגון בניית גדר חוצצת או גגון שיגנו וימנעו נפילת חומרי בניה.
עוד נטען כי העבודות גרמו לאשתו ולו לסבל בריאותי ונפשי עד שנאלצו לעזוב את דירתם בשעות בהן התבצעו העבודות ולצורך כך שכרו חדר בעלות של יותר מ-4,000 שקל לחודש.
(צילום: shutterstock)
לטענתה, היא מבצעת את העבודות בבניין על פי היתר תוך הקפדה על אמצעי בטיחות והוראות הדין ותוך ניסיון להתחשב בדיירי הבניין והשכנים. בהתייחס לרעש שנגרם כתוצאה מביצוע העבודות טוענת הנתבעת כי כל עבודת בניין גורמת לרעש, אלא שמדובר בהפרעה מקובלת, סבירה והכרחית ובמיוחד כאשר מדובר בעבודות לחיזוק בניינים.
אשר לטענה בדבר חסימת החניה היא הדגישה כי ככל שפועלי הנתבעת חנו רכבים בחניה השייכת לבניין התובע, הדבר נעשה בניגוד להוראה מפורשת של החברה. עוד צוין בהקשר זה כי ייתכן שגורמים אחרים שעבדו במקום חנו את רכביהם שם.
ואכן, הרשמת מיכל פרבר דחתה את התביעה. היא ציינה כי כדי שהפרעה תגיע לכדי "מטרד ליחיד" היא צריכה להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת כאשר הדברים נבחנים במבחני סבירות לאור המקום והזמן על פי אמת מידה אובייקטיבית.
לדבריה, באשר לרעש המדחס, לא נטען ולא הוכח כי מדובר ברעש אסור על פי הוראות התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש).
באשר לחסימת הגישה לגינה, נקבע כי לא ברור מדוע התובע לא פנה לנציגי החברה בבקשה להסיר את החסימה, פעולה שהייתה יכולה להתבצע בתוך דקות. כך גם ביחס לחוסר הנוחות הנטענת בגין חסימת רכבים את הגישה לחניה.
זאת ועוד, התובע לא הוכיח כי הנתבעת פעלה באופן שגרם לסיכון והצגת תמונות של קרש בגינתו אינה מלמדת על כך שהנתבעת אחראית לכך.
"גם אם נגרמה לתובע ולאשתו הפרעה, אין מדובר בהפרעה שהיא מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת" כתבה הרשמת והוסיפה כי רווחתו של הפרט אינה יכולה לבוא על חשבון רווחת ציבור התושבים ופסיקת פיצוי בכל מקרה של ביצוע עבודות בניה כאלה ואחרות תוביל לכך שלא ניתן יהיה לבנות, לשפץ ולשפר. תוצאה זו היא בלתי נסבלת ואינה רצויה.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד רועי פריד עוסק בתמ"א 38
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
