מלחמת אחים: צוואה אחת – שתי פרשנויות

אח ואחות שהוריהם הלכו לעולמם התקוטטו בבתי משפט סביב השאלה מי זכאי לקבל את הדירה המשפחתית. אפילו ביהמ"ש המחוזי לא הצליח להכריע

עו"ד גיא אבידן | פסקדיןפורסם: 31.08.20 , 15:59

בית המשפט המחוזי הורה לאחרונה להחזיר ערעור בתיק ירושה לבית המשפט למשפחה לאחר שקבע שלא ניתן להבין אם בצוואתה התכוונה אישה שהלכה לעולמה להוריש את הדירה לבנה או לבתה.

ההורים חתמו בשנת 2000 על צוואה הדדית שבה ציוו האחד לשני את רכושם. נקבע כי דירת המגורים שלהם תהיה לבתם בלבד ושאר העיזבון יחולק בין שני הילדים. ב-2004 ערכה האם צוואה נוספת בה כתבה שהיא מורישה את חלקה בדירה לבן, תוך שביקשה מבעלה ובתה שיקבלו זאת בהבנה. שלוש שנים לאחר מכן מת האב והאם ירשה את חלקו בדירה.

כשנפטרה האם לפני כארבע שנים טען הבן שהוא זכאי לרשת את כל הדירה בעוד הבת טענה שחלקו של האב בדירה לא היה חלק מרכושה של האם ב-2004, ולכן הצוואה לא חלה עליו. לעמדתה, חלקו של האב בדירה צריך לעבור אליה בהתאם לרצונו כפי שבא לידי ביטוי בצוואה משנת 2000.

(צילום: Shutterstock)

האחים הגיעו להסכמה דיונית שלפיה ההכרעה בשאלת היקף העיזבון תהיה על פי המסמכים שהוגשו, ללא הבאת ראיות נוספות. בית המשפט למשפחה פסק כי האם הייתה רשאית לשנות את הצוואה ההדדית וכי לנוכח צוואתה המאוחרת והעובדה שבשעת פטירתה היא הייתה הבעלים של כל הדירה, הבן זכאי לרשת את הנכס בשלמותו.

הבת ערערה על פסק הדין וטענה כי כללי הפרשנות בדיני צוואות ועקרונות תום הלב מחייבים את ביטול צוואת 2004 או לפחות לסייג אותה כך שלא תחול על הרכוש שקיבלה האם מהאב. הבן טען מנגד כי אין עילה להתערב בפסק הדין. לגישתו, רצונה של האם ברור ואינו צריך פרשנות.

שופט המחוזי שאול שוחט כתב כי המחלוקת היא בסוגיה עובדתית: למה התכוונה האם במילים "חלקי בדירה", שעליו החילה את צוואת 2004 שלה. האם התכוונה רק למחצית הדירה שהייתה בידיה באותה עת או שרצונה היה שאם ימות בעלה לפניה, הדירה כולה תעבור לבן.

השופט ציין כי לשון הצוואה מעלה ספקות ביחס לפרשנות ולא די בה כדי להתחקות אחר רצון האם. בנסיבות אלה, יש צורך בראיות חיצוניות כגון עדויות עורך הדין והעדים לצוואה.

ואולם, הצדדים הגיעו להסדר דיוני שמנע שמיעת ראיות חיצוניות. בהקשר זה כתב השופט כי יש לבית המשפט שיקול דעת לסטות במקרים חריגים מהסדר דיוני אליו מגיעים הצדדים שעלול להוביל לפגיעה בתקנת הציבור.

בתוך כך הדגיש השופט כי העיקרון של "מצווה לקיים את דברי המת" הוא עיקרון יסוד של השיטה המשפטית הישראלית בדיני ירושה. בנסיבות אלה ראוי להחזיר את התיק לבית המשפט למשפחה לשמיעת ראיות באשר לכוונתה ורצונה של האם בכל הנוגע להיקף הנחלת רכושה למשיב.