הילדים גילו: אביהם הוריש הכל לאשתו השנייה

לאחר מות האב הגישו ילדיו מנישואיו הראשונים התנגדות לצוואה שהשאיר בטענה לאי-כשירות, השפעה לא הוגנת וזיוף. אבל ביהמ"ש חשב אחרת

עו"ד רועי ויסמן | פסקדיןפורסם: 03.09.20 , 07:36

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה שבמסגרתה הוריש המנוח את כל רכושו לאשתו השנייה תוך נישול שלושת ילדיו מנישואיו הראשונים. הילדים טענו שהאישה ניצלה את מצבו הפיזי והנפשי ופעלה להרחיק אותו מהם, אבל השופטת אילת גולן-תבורי התרשמה שבמועד עריכת הצוואה האב היה כשיר והצוואה משקפת את רצונו.

האב נישא לאשתו השנייה ב-2003, לאחר מות אשתו הראשונה ואם ילדיו. לאחר מותו ב-2013 עתרה אלמנתו לקיום צוואה שערך ב-2006 ובה הוריש לה את כל רכושו.

ילדיו התנגדו בעילות שונות. בין היתר הם טענו שהחתימה על הצוואה אינה חתימתו של אביהם וציינו שגם אם מדובר בחתימתו, הצוואה נערכה בהשפעה בלתי הוגנת שהפעילה עליו האישה תוך ניצול מצבו הנפשי והרפואי בשנים שלאחר פטירת אשתו הראשונה, בתחבולה ותרמית.

(צילום: shutterstock)

הילדים סיפרו שאביהם הכיר את האישה בסוכנות שידוכים והיא צעירה ממנו. הדבר עורר את חשדם והאב הציע לערוך עמה הסכם ממון אך התחרט ולא חתם כי היא איימה שתעזוב אותו. לדבריהם, האישה נישאה לאביהם המנוח כשהוא קשיש חולה ודכאוני "בהליך בזק סודי" ופעלה לנתקו מילדיו ולנשל אותם מצוואתו, תוך שהשתלטה על גופו ורכושו.

האישה טענה מנגד שהייתה בת 62 כשהכירה את המנוח, נוצר ביניהם קשר קרוב ואוהב והם החליטו להינשא. היא הדגישה שהם חיו בשיתוף כ-12 שנה. לדבריה, הילדים הם שניסו להשפיע עליו לחתום על הסכם ממון אך הוא החליט שהוא לא מעוניין. בנוסף, הם ניסו להפריד ביניהם ללא הצלחה.

היא הוסיפה שהילדים נהגו באביהם בצורה מחפירה ואילצו אותו להיגרר להליכים משפטיים. אחד הילדים היה בנתק מוחלט ממנו והשני ניהל מולו הליכים משפטיים בגלל סכסוך כספי. כמו כן, הבת לקחה ממנו כסף וגרמה לו לאכזבה וכעס. האלמנה הדגישה שהמנוח יזם הצוואה, יצר קשר עם עורך הדין, נפגש עמו, הביע את רצונו וחתם עליה מרצונו החופשי.

השופטת אילת גולן-תבורי מינתה מומחים לבדיקת החתימה על צוואה וכשירות המנוח. המומחה שמונה לבדיקת חתימת המנוח קבע כי קרוב מאוד לוודאי שהחתימה כן נחתמה על ידי המנוח. השופטת קיבלה את חוות דעתו ובכך דחתה את טענת המתנגדים בנושא.

באשר לטענת אי הכשירות הבהירה השופטת כי "אין די בעצם העלאת הספק ועל המתנגדים הנטל להביא הוכחה של ממש לטענה", ובהקשר זה ציינה כי המומחה הרפואי קבע שלפי התיעוד הקיים המנוח היה צלול במועד עריכת הצוואה.

עוד נקבע כי מהראיות עולה שהיחסים בין המנוח לילדיו היו מורכבים. מעדות אחיינו של המנוח עלה שבין האב לילדיו היו יחסי איבה עד כדי כך שהא אמר לו שהוא היה מעדיף שהילדים לא היו בחיים. מנגד, ניכר כי מערכת יחסיו של המנוח עם אשתו הייתה טובה וקרובה והיא הכניסה שמחה לחייו.

השופטת הדגישה שהילדים לא הוכיחו שהמנוח היה תלוי באשתו או מנותק מהעולם באופן המקים הנחה שנשלל רצונו החופשי. בנסיבות אלה היא דחתה את ההתנגדות וקיבלה את הבקשה לקיום צוואת המנוח. הילדים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 40 אלף שקל.