ריב משפחתי: חויב להרוס קיר שהפריע לאחיו

אחים המתגוררים בסמוך הסתכסכו על רקע החומה שעמדה בין שני הבתים שלהם. בית המשפט הכריע בהתאם להתחייבויות שלהם לאביהם המנוח

עו"ד עפר גמליאל | פסקדיןפורסם: 15.09.20 , 21:47

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה הורה לאחרונה לבני זוג להרוס חומה שמונעת מאחי הבעל לבנות על החלקה הצמודה שירש מאביו, בנימוק שהיא הצרה את המעבר ביניהן. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה כי כשקיבלו את החלקה התחייבו בני הזוג להרחיב את המעבר כדי לאפשר לאביהם המנוח לבנות, וההתחייבות תקפה גם כלפי היורש שלו.

ב-1987 חתם אבי המשפחה על הסכם שיתוף עם בנו וכלתו (הנתבעים) שבמסגרתו העניק להם חלקה, והם מצידם התחייבו לתת לו זכות מעבר קבועה ברוחב 2.5 מטר לחלקה הצמודה ולהרחיב את המעבר לשלושה מטרים לתקופה של חמש שנים לצורך בנייה.

ב-1996 הגיש נגדם האב תביעה בטענה שחסמו את המעבר, ובפסק דין שניתן באותה שנה הם חויבו לפנות אותו ולהרחיב אותו למשך חמש שנים כדי לאפשר לאב לבנות על חלקתו. אלא שכעבור שנה האב מת לפני שהספיק לבנות ואת החלקה ירש אחד הבנים האחרים שלו (התובע).

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

בתביעה שהגיש נגד לפני ארבע שנים הוא טען שאחיו ואשתו בנו חומה שהצרה את המעבר ומונעים ממנו לבנות בחלקה שירש כאשר היתר הבנייה שלו הותנה בקיומו של מעבר ברוחב שלושה מטרים. הוא דרש לחייב אותם להרוס חומה שהקימו, להעניק לו זכות מעבר ברוחב שלושה מטרים לצמיתות, ולאפשר לו לרשות הערת אזהרה לטובתו, תוך שציין כי ההתחייבות שלהם כלפי אביו המנוח חלות גם כלפיו בתור יורש.

הנתבעים טענו מנגד כי הרחבת המעבר תגרום לכך שהבנייה שהם ביצעו תהפוך ללא חוקית כיוון שביתם יסטה מהיתר הבנייה. הם ציינו שמדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה כדי למרר את חייהם שכן לאורך שנים התובע לא עשה כל שימוש במעבר. עוד הם טענו כי פסק הדין שניתן לטובת אביהם בוטל בהתנהגות כיוון שאביהם לא מימש אותו.

השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה כי בהסכם עם האב נקבע במפורש שהוא תקף גם ליורשי הצדדים ולכן ההתחייבות של הנתבעים חלה גם כלפי התובע. השופטת אמנם לא סברה כי התובע רשאי לרשום מכוחו הערת אזהרה אבל הוא כן זכאי להשתמש במעבר בהסתמך על ההסכם.

השופטת דחתה מכל וכל את הטענה שפסק הדין שניתן לאב המנוח ב-1996 בוטל בהתנהגות שהרי הסיבה שלא המשיך בבנייה הייתה מותו. הטענה ש"זנח" את ההסכם לא הייתה אמורה להיטען בנסיבות אלה, קבעה.

השופטת הוסיפה כי טענת הנתבעים שהרחבת המעבר תפגע בהם לא יכולה להתקבל לאחר שהתברר כי כשביקשו את היתר הבנייה הם לא הציגו בפני הוועדה המקומית את ההסכם ולא חשפו בפניה כי הם מחויבים לשמור על מעבר ברוחב מסוים. כלומר, הם גרמו למצב הבעייתי בעצמם.

עם זאת, השופטת לא סברה כי מגיעה לתובע זכות להשתמש במעבר של שלושה מטרים לצמיתות. היא קבעה שבהסכם ובפסק הדין שניתן לאביהם הזכות נתחמה בזמן, וכך צריך להיות גם כעת.

בסיכומו של עניין השופטת הורתה לנתבעים להרוס את החומה תוך 60 יום ולהעניק לתובע זכות מעבר ברוחב שלושה מטרים לארבע שנים. הנתבעים לא חויבו בהוצאות מאחר שחלק מטענות התובע נדחו והוא השתהה עם התביעה.