אב קיבל אישור לא לפגוש את ילדיו מהמאהבת

גבר נשוי ניהל רומן עם אישה אחרת ונולדו להם 3 ילדים. אחרי שנפרדו היא תבעה שיקיים איתם זמני שהות, אבל בית המשפט התחשב באישה החוקית

עו"ד ורדה חקלאי | פסקדיןפורסם: 16.10.20 , 09:43

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה לקיום זמני שהות בין גבר נשוי לבין שלושה בנים שנולדו לו ממערכת יחסים מחוץ לנישואים. השופטת קרן גיל קבעה כי אין לכפות עליו להיפגש עמם על רקע ההתנגדות הנחרצת של אשתו וילדיו הגדולים והחשש להרס המשפחה, כשמנגד קיום הקשר בניגוד לרצונו עלול לגרום לבניו ליותר נזק מתועלת.

האב ניהל רומן עם אישה גרושה במשך כשני עשורים ונולדו להם שלושה בנים. לפני כשנתיים הוא החליט לסיים את הקשר עם המאהבת ומאז נותק גם הקשר בינו לבין הילדים. זמן קצר לאחר מכן הוא הגיע עמה להסכם בנוגע למזונות ובהמשך, לאחר בדיקת סיווג רקמות, הוכרז באופן רשמי כאביהם.

בתביעה שהגישה המאהבת לפני כשנה וחצי היא ביקשה לחייב אותו לקיים עם הילדים הסדרי שהות בכל סוף שבוע שני או בכלל לא. אחר-כך היא ביקשה שייפגש איתם פעמיים בשבוע בנוסף לסופי השבוע ושיחויב בקנס בכל פעם שיפר את ההסדרים.

(צילום: Shutterstock)

הנתבע טען כי הוא לא מתנער מחובתו ההורית כלפי הילדים ומעוניין בקשר אבל הדבר בלתי אפשרי מאחר שאשתו וילדיו הגדולים (מהנישואים) אוסרים עליו להיפגש איתם – והוא לא מוכן לאבד את משפחתו. הנתבע ציין כי כיום הם עוברים טיפול משפחתי וביקש לחכות עד שיצליחו להכיל את הסיטואציה.

עובדת סוציאלית לסדרי דין שליוותה את ההליך לא חשבה שיהיה נכון לכפות על הנתבע לקיים עם הבנים זמני שהות בצל מצבו המשפחתי המורכב, והמליצה שינסה בינתיים לחדש את הקשר במכתבים וטלפונים כדי לבנות בסיס לחידוש קשר מעמיק בעתיד.

השופטת קרן גיל החליטה לקבל את ההמלצה שניתנה לאחר בירור מקיף לגבי טובת הילדים והמורכבות המשפחתית. היא ציינה כי נכון להיום הנתבע נדרש "לבחור צד" והמשמעות היא כי כפיית הקשר תגרור בהכרח פגיעה קשה באשתו ובילדיו הגדולים.

מהצד השני התובעת לא הוכיחה שקיום המפגשים בניגוד לרצונו של הנתבע תשרת את טובת הילדים – שנולדו מלכתחילה למציאות חד-הורית ונוכחותו בחייהם הייתה מועטה. "כפיית הנתבע לקיים קשר הורי או זמני שהות עם הקטינים לא תועיל להם, ואפשר שכפייתו לקיימם 'כמי שכפאו שד', תשיג תוצאה הפוכה ותגרום לקטינים יותר נזק מתועלת", כתבה.

השופטת הוסיפה כי הסירוב של הנתבע להיפגש עם ילדיו נובע מחשש ממשי להרס הקשר שלו עם אשתו וילדיו הגדולים. לא מדובר בסירוב שרירותי או כזה שנובע מטעמי נוחות וממילא אי אפשר במצב כזה לכפות עליו להביא את הילדים לביתו.

השופטת אף הטילה ספק לגבי המניעים של התובעת וזאת לנוכח שינוי בגרסאותיה בנוגע לטיב הקשר של הילדים עם הנתבע והתרשמות העו"ס כי היא מתקשה להפריד בין האכזבה האישית שלה לבין נושא הסדרי השהות.

לפיכך, ולמרות החשיבות בקיומו של קשר בין אב לבין ילדיו, קבעה השופטת כי בנסיבות המיוחדות של המקרה לא נכון לכפות על הנתבע להיפגש עם הילדים. השופטת הביעה תקווה שהוא יצליח לשקם את היחסים עם משפחתו ובהמשך גם לחדש את הקשר מיוזמתו, ודחתה את התביעה מבלי לחייב את התובעת בהוצאות לפנים משורת הדין.