עיריית ת"א על כאוס הארנונה ביפו: "אזור עוין"

שותפים נקלעו למסכת קפקאית כשניסו להוכיח שאינם מחזיקים בקיוסק בשדרות ירושלים מאז 2004. בביהמ"ש התפתלה העירייה בניסיון להסביר

עו"ד יעקב לביא | פסקדיןפורסם: 20.10.20 , 07:55

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה עתירה של שני אנשים שהפעילו קיוסק בשדרות ירושלים ביפו בשנים 2004-2002, והתנגדו לדרישת העירייה שישלמו ארנונה עד 2013 בסכום שהצטבר ליותר מחצי מיליון שקל. הטעות נבעה מכך שהנכס נרשם במחלקת ארנונה בעירייה תחת שלוש כתובות שונות, מספרי ארנונה שונים, ומספרי חשבונות שונים. בגין התנהלותה הבעייתית של העירייה ביטלה השופטת מיכל אגמון-גונן את רוב החיוב.

במקביל היא דחתה את טענת העירייה, שנימקה את הבלבול בכך שיפו היא "אזור קצת עוין ויש שטחים לא כל כך מוסדרים כדין".

הסיפור החל עם פניית השניים לעירייה ב-2002 בבקשה לקבל מספר ארנונה לנכס. הם היו אז בהליכי רישוי העסק וסברו שאין לו מספר ארנונה. בעקבות הבקשה פתחה העירייה חשבון ארנונה חדש. בדיעבד התברר כי הנכס, המורכב משני שטחים, חויב בכתובת אחרת והיו לו כבר שני חשבונות ארנונה. הטעות התגלתה רק ב-2007 ועד אז חויב הנכס בכפילות בכמה חשבונות שונים.

שדרות ירושלים ביפו(צילום: עמית שעל)

ב-2004 עזבו השניים את הנכס והוא הושכר לצד שלישי. למרות זאת, הם המשיכו לקבל חיובי ארנונה עד 2013, ורק בשנה זו, בעקבות פגישה של בא כוחם עם נציגי העירייה במקום, הועבר החשבון במלואו על שם השוכר החדש.

השותפים הגישו ערר על החיובים שהצטברו בין השנים 2013-2004. בהחלטה מ-2018 דחתה אותם ועדת הערר וקבעה כי בהעדר ראייה בכתב לא ניתן לקבל את טענתם כי חדלו להחזיק בנכס כבר ב-2004.

בעקבות זאת הגישו השניים עתירה שבה טענו כי העירייה רשמה את אותו נכס בשלוש כתובות שונות, תחת מחזיקים שונים ובמספרי ארנונה שונים, ואף הודתה בטעות. לשיטתם, כל אלו אינם מאפשרים לה להטיל את נטל ההוכחה לגבי זהות המחזיק עליהם. לטענתם, בעקבות הרישום השגוי, בוצע כפל חיובים בתשלומי הארנונה ובהתאם יש לראות החיובים שהוצאו להם החל משנת 2004 ואילך כמבוטלים.

העירייה טענה מנגד כי אמנם היו חיובי ארנונה כפולים לנכס, אך הטעות תוקנה בשנת 2007 רטרואקטיבית. היא הוסיפה שטענת המערערים כי הפסיקו להחזיק בנכס ב-2004 לא הוכחה ויש להתבסס על הרישום בספריה שלפיו רק ב-2013 עבר הנכס למחזיק אחר.

השופטת מיכל אגמון-גונן סקרה באריכות את עשרות ההתראות ששלחה העירייה בנוגע לנכס במהלך השנים, שמהן עלה כאוס ובלבול רב ביחס למספרי הארנונה וכתובתו של הנכס ברישומי העירייה. היא ציינה כי המסמכים מעלים תהיות קשות באשר להתנהלות המשיבה.

בהתאם, קבעה השופטת כי אין לייחס לרישומי העירייה את חזקת התקינות. זאת, בין היתר מכיוון שהעירייה עצמה הודתה כי במהלך כארבע שנים ניהלה בטעות רישומים כפולים וחייבה חיובים כפולים את אותו נכס עצמו.

השופטת הדגישה כי חזקת התקינות נסתרת גם לנוכח הליכי הגבייה השונים בהם לא מולאו הטפסים כנדרש, לא צוינו פרטים רלבנטיים, המסמכים לא נחתמו כדין ועוד. בהקשר זה ביטלה השופטת את הסברי העירייה שלפיהם מדובר ב"אזור עוין" וציינה כי אין כל עדות לכך שנציגיה נתקלו בהתנגדות כלשהי כשערכו ביקורות בנכס.

נקבע כי חומר הראיות מוביל למסקנה שהמערערים החזיקו בנכס לכל המאוחר עד אוגוסט 2006, ולכן ממועד זה יבוטלו כל החיובים שהוטלו עליהם. העירייה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.