ברחה כי בעלה איים להתאבד, וזכתה בכתובה

בתחילה קבע בית הדין הרבני האזורי כי הבעל פטור מתשלום כי אשתו "מורדת". אבל הערעור שלה התקבל והיא זכאית לקבל ממנו 180 אלף שקל

מערכת פסקדיןפורסם: 08.11.20 , 06:59

בית הדין הרבני הגדול קבע לאחרונה כי אישה שעזבה את הבית זכאית לקבל את כתובתה בסך 180 אלף שקל, משום שעשתה זאת אחרי שבעלה הצמיד אקדח לרקתו ואיים להתאבד כשבתם ישנה בחדר הסמוך. בכך הוא הפך את החלטת בית הדין האזורי, שפטר את הבעל מתשלום בנימוק שאשתו "מורדת".

בית הדין הרבני האזורי העדיף את גרסת הבעל, שטען כי סיפור האקדח לא היה ולא נברא, והפנה לכך שאשתו חזרה בה מהתלונה שהגישה נגדו במשטרה. בפסק הדין נקבע כי האישה כנראה מאסה בבעלה ומצאה לעצמה תירוץ כדי לזכות בהישגים כלכליים, ובנסיבות אלה היא נחשבת ל"מורדת" שמפסידה כתובה.

בערעור שהגישה האישה באמצעות עו"ד נטלי זץ חורש היא טענה כי עזיבת הבית הייתה תוצאה ישירה של האיום בהתאבדות, וכל שביקשה הוא להרגיע את הרוחות וללכת לטיפול זוגי. במצב דברים זה לא ניתן לקבוע שהיא מורדת.

(צילום: Shutterstock)

כדי להוכיח את גרסתה ביקשה האישה לחשוף את החומר הנוגע לאירוע מהטיפול הזוגי אבל הבעל, שיוצג על-ידי עו"ד מעיין תהל כהן, סירב בטענה לחיסיון גם אחרי שבית הדין הורה לו לחתום על ויתור סודיות.

כצעד נוסף למצוא ראיה חותכת נשלחו הצדדים לבדיקת פוליגרף והתוצאות היו חד-משמעיות: האישה דיברה אמת ואילו הבעל שיקר.

בהחלטה שניתנה לאחרונה קיבלו דייני בבית הדין הגדול - הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז - את ערעורה של האישה, וקבעו כי היא זכאית לכתובה. הרב איגרא ציין כי טענות הבעל לחיסיון היו מתחמקות ולמעשה מנעו את בירור האמת. מכל מקום, התוצאות הברורות של הפוליגרף הכריעו את הכף לטובת האישה והוכיחו שלכל הפחות "יש רגליים" לגרסתה.

בנסיבות אלה נקבע שלאישה הייתה עילה מוצדקת לעזוב את הבית ולדרוש טיפול לפני שהיא חוזרת לבעלה. "אין ספק שהמקרה המבהיל שקרה לאישה במקרה שלפנינו שבו האיש איים להתאבד כשהאקדח ברקתו, כשילדתם הקטנה ישנה שם, הוא חמור... והאישה העוזבת את הבית ודורשת טיפול – לא רק שאינה נקראת 'מורדת' אלא אפילו זכאית למזונות", נכתב.

הדיין הוסיף כי ברור שאם האישה לא הייתה עושה דבר ומתעלמת מהמקרה ולאחר מכן היה קורה חלילה אירוע אלים היו באים אליה בטענות שהתעלמה מ"הסדין האדום" מול עיניה, ולפיכך היא אף הייתה חייבת לעזוב.

לקראת סיום מתח הדיין ביקורת על החלטת המשטרה לסגור את תלונת האישה מיד כשהודיעה כשהתחרטה, מבלי לבדוק את הדברים ולהפריך את האפשרות שעשתה זאת מתוך לחץ או רצון לשלום בית – כפי שאכן אירע. הדיין ציין כי התנהלות זו מנוגדת להנחיה האוסרת על המשטרה לסגור במהירות תלונה על אלימות מסכנת חיים.

בסיכומו של עניין נקבע כי האישה לא מורדת ואינה מפסידה כתובה. בעלה חויב לשלם לה את דמי הכתובה המלאים בסך 180 אלף שקל והדיינים הורו להעביר למשטרה את ההערה על סגירת התלונה.