נער הודה במעשה מגונה – אבל זוכה בערעור

הנאשם סיפר שנגע בישבנה של ילדה מעל בגדיה והורשע בבית המשפט לנוער. אבל שופטי המחוזי זיכו אותו מחמת הספק: "יש פנים לכאן ולכאן"

עו"ד זוהר הלוי | פסקדיןפורסם: 10.11.20 , 09:45

בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים זיכה לאחרונה קטין מעבירה של מעשה מגונה בקטינה. בתחילה הוא הורשע בבית המשפט לנוער על סמך הודאתו ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת, אבל בערעור נקבע שהתשתית הראייתית מורכבת ומעלה ספק סביר.

לפי כתב האישום, במאי 2017 הלכה הקורבן בשביל כניסה לבניין מגורים בירושלים. הנאשם, שישב על חומה סמוכה, ניגש אל מאחור ונגע בישבנה מעל בגדיה. לאחר מכן הוא נמלט מהמקום. בית המשפט לנוער, שהסתמך על הודאת הנאשם במשטרה, קבע שהוא ביצע את המעשה, הרשיע אותו ודן אותו לשלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלוננת.

הנער ערער על הכרעת הדין והשופטים גילה כנפי-שטייניץ, דנה כהן-לקח ודוד גדעוני קיבלו את הערעור. הם ציינו כי אין מחלוקת שהמתלוננת הייתה קורבן למעשה מגונה שכן האירוע תועד בסרטון של מצלמת האבטחה במקום ותואר על ידי הילדה בפני חוקרת ילדים.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

עם זאת, לא ניתן לזהות את המערער כמבצע העבירה רק על בסיס צפייה בסרטונים. על רקע זה, הנדבך המרכזי שעליו נסמכת ההרשעה היא הודאתו של המערער במשטרה כאשר נחקר לראשונה, כשבוע לאחר האירוע.

לדברי השופטים, המערער זיהה, לכאורה, את עצמו בתמונה שהוצגה לו על ידי החוקר ואשר לטענת החוקר הופקה מתוך הסרטון וזו הראיה המרכזית שבבסיס ההרשעה.

עוד נקבע כי הזיהוי והראיות בתיק בעייתיים במספר היבטים. ראשית, קיים פער משמעותי בין תיאור האירוע כפי שהוא עולה מחקירת הילדים של המתלוננת ומהסרטון, לבין תיאור האירוע בהודאה של המערער בחקירתו. המתלוננת תיארה אירוע שבו התוקף קפץ עליה, התנגש בה וניסה להרים אותה מרגליה בידיו תוך שחשה תחושת דגדוג.

המערער הודה בחקירתו שהוא בא אל הילדה מאחור תוך הדגמת תנועה של ליטוף מהראש ומטה לעבר העורף ואז לכוון הצוואר. למשמע הדברים, שאל החוקר את המערער היכן עוד נגע לילדה, והמערער השיב: "זהו". בתגובה ציין לפניו החוקר: "יש סרטון שבו רואים אותך נוגע לה בישבן". על כך השיב המערער: "יכול להיות שכן...אני זוכר שנגעתי לה בראש. יכול להיות שהיה פיקשוש והיה פליקה בישבן או משהו".

השופטים כתבו כי מדברים אלה עולה שהאירוע שמתאר המערער שונה שכן הן מחקירת המתלוננת והן מהסרטון לא עולה כל נגיעה בראש או בצוואר.

שנית, התמונה שהוצאה לכאורה מהסרטון ושבה זיהה המערער את עצמו לא סומנה בתיק החקירה. כך, יש סימן שאלה מה הוצג למערער בחקירה והאם יש במה שהוצג כדי לקשור אותו לסרטון.

שלישית, ההודאה לכאורה של המערער בנגיעה בישבנה של המתלוננת לא באה מיוזמתו של אלא היוותה מענה לשאלה מדריכה של החוקר.

השופטים הוסיפו כי אמנם בהודאת המערער יש פרטים שיכולים היו לתמוך בתזה המפלילה. כך למשל הוא סיפר על מספר אירועים אחרים בהם נגע בנשים ומסר פרטים נכונים בנוגע למקום האירוע וללבוש המתלוננת. ואולם, גם פרטים אלה לא מסירים את סימני השאלה ביחס לאמינות ההודאה.

עוד ציינו השופטים כי לכל אלה מתווסף צבר של פגמים ומחדלים בחקירה כמו העדר דו"חות פעולה של השוטרים שעצרו אל המערער והעובדה כי חקירתו גלשה לשעת לילה.