בת 10 תעבור בדחיפות לאביה: "האם מזיקה"

ילדה שנאלצת לנדוד מעיר לעיר ולא מגיעה לבית ספר פיתחה קשר תלותי ולא בריא עם אמה. ביהמ"ש קבע שזה "פוגע בה רגשית, נפשית ולימודית"

עו"ד יניב הלוי | פסקדיןפורסם: 16.11.20 , 07:00

שופטת בית המשפט למשפחה בירושלים מיכל דבירי-רוזנבלט הורתה לאחרונה על העברה דחופה של משמורת על ילדה בת 10 לידי אביה, לאחר ששורה של גורמי מקצוע דיווחו שהאם מזיקה לה, לא שולחת אותה באופן סדיר לבית ספר, מחבלת בקשר עם האב ועוד.

האב הגיש את תביעת המשמורת לאחר שהאם הערימה לטענתו קשיים רבים על הקשר בינו לבין הילדה. בתביעתו ציין שהאם עוברת מעיר לעיר עם הילדה מבלי ליידע אותו, מחבלת במפגשים שלו איתה, מסיתה אותה נגדו וגורמת במכוון לנתק.

הוא הביע חשש שהאם לא מסוגלת לתפקד כהורה וככל הנראה סובלת מהפרעות פסיכיאטריות. כך, הילדה נעדרת לעיתים קרובות מבית הספר, מגלה סימני מצוקה רגשית ופיתחה בה תלות לא בריאה.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

האם טענה מנגד כי האב איש מסוכן ואלים, וכי הילדה מפחדת ממנו ללא שום קשר אליה, שכן היא מעולם לא דיברה עליו רעות ולא מנעה את הקשר בין השניים. באשר לחיסורים היא טענה כי נבעו ממחלות והיא עושה הכל כדי לדאוג לרווחתה.

במשך יותר משנה בחנה השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט את התנהלות ההורים באמצעות עו"ס לסדרי דין, פסיכיאטר שמונה להעריך את התפקוד של ההורים, מינוי אפוטרופסית לדין לילדה וקיום דיונים תכופים.

לאורך כל התקופה המשיכה האם להערים קשיים על המפגשים עם האב עד שהחל להתפתח ניכור הורי ודווח על אי-סדרים בהגעת הילדה לבית הספר. האם אף לא מילאה אחר החלטת השופטת לפעול לקבלת סיוע והדרכה הורית.

חוות דעתו של הפסיכיאטר הייתה כי האב הורה נורמטיבי ואילו מצבה הנפשי של האם, שסובלת מהפרעה סכיזוטיפלית וזקוקה לטיפול תרופתי ופסיכותרפי, מקשה עליה לתפקד כמשמורנית.

כמו כן, עמדת העו"ס והאפוטרופסית לדין הייתה כי המשמורת צריכה לעבור לאב באופן מיידי מאחר שהתפקוד של האם פוגע בקטינה והוביל אותה למצוקה רגשית. הילדה לא מכירה בנפרדות שלה מהאם, מדברת פעמים רבות בקולה, חווה בביתה בדידות גדולה, נעדרת רבות מהלימודים ועוד.

בפסק דין קבעה השופטת דבירי-רוזנבלט שעמדותיהם של גורמי המקצוע והתרשמותה מהאם לאורך ההליך הובילו אותה למסקנה כי היא לא מסוגלת בשלב הזה לשמש עוד כמשמורנית.

השופטת הדגישה כי ניתנו לאם הזדמנויות רבות לשנות את דרכיה ולהראות מוטיבציה לשיפור התפקוד ההורי שלה למען בתה אבל היא לא ניצלה אותן ולא התייחסה ברצינות להחלטות בית המשפט.

לבסוף, הדיווחים של גורמי המקצוע והממצא לגבי מצבה הנפשי לא הותירו ספק כי התפקוד של האם פוגע בילדה רגשית, נפשית, התפתחותית, חברתית ולימודית.

השופטת התרשמה שהאב הוא הורה מתפקד שמסוגל להעניק לילדה את כל הצרכים החומריים והרגשיים ולשמור על מקומה של האם בחייה. לפיכך נקבע שהילדה תעבור לבית האב לאלתר והמפגשים עם האם יתנהלו באופן הדרגתי, תחילה במרכז הקשר ובהמשך בביתה בכל סוף שבוע שני ויום בשבוע בקרבת בית האב.