העליון דחה ניסיון יצירתי לפטור ממס לתושב חוזר

ישראלי שחזר אחרי שנים בחו"ל ביקש להתייחס להסכם העבודה שלו מול חברה אנגלית כ"נכס", ולזכות אותו בפטור. השופט גרוסקופף חשב אחרת

עו"ד (רו"ח) מוטי ארניה | פסקדיןפורסם: 11.12.20 , 08:12

בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור שהגיש ישראלי שחזר לארץ ב-2007 וטען שמגיע לו פטור על הכנסותיו מכיוון שהוא מועסק על ידי חברה שבסיסה באנגליה.

פקודת מס הכנסה מעניקה לתושבים חוזרים (ששהו מעל עשור בחו"ל) פטור ממס למשך 10 שנים על הכנסות שמקורן מחוץ לישראל. כדי ליהנות מהפטור יש לעמוד באחת משתי חלופות: הכנסה שהופקה או צמחה מחוץ לישראל או הכנסה שמקורה בנכס שנמצא מחוץ לישראל.

במקרה הנדון הנישום נולד בישראל ב-1952 ועבר לחו"ל ב-1987. רוב השנים הוא התגורר באנגליה וב-2007 חזר ארצה. ב-1995 התקשר הנישום בחוזה עבודה עם חברת בת של תאגיד אמריקני שבסיסה באנגליה ומתמחה באספקת מוצרים, שירותים ופתרונות בתחום האחסון והגנת המידע. עד 2004 הוא עסק בפיתוח מוצרים עבור החברה. ב-2004 נחתם עמו חוזה חדש שלפיו הועסק כמנהל מכירות אזורי והוא פעל בשם החברה בתשע מדינות, בהן ישראל.

(צילום: shutterstock)

עם חזרתו לארץ הוא המשיך בתפקידו כמנהל מכירות אזורי. את רוב העבודה ביצע מישראל ובמקצת מהימים שהה בחו"ל.

הוא הגיש לפקיד השומה דוחות מס הכנסה ביחס לשנים 2011-2007 וביקש להחיל את הפטור על הכנסתו ממשכורת, תוך שהצהיר כי רק כ-36% מתוך הכנסותיו הופקו בישראל וחייבות במס.

פקיד השומה קבע כי מאחר שמדובר בעובד במשרדי החברה בישראל וכל לקוחות החברה הם ישראלים - אין בסיס לפטור. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין ייחס פקיד השומה חלק מהכנסותיו לחו"ל על פי יחס ימי שהייתו בחו"ל לימי שהייתו בישראל.

ערעור שהגיש הנישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדחה, ובערעור לבית המשפט העליון הוא ביקש להורות כי כלל הכנסותיו בשנים הרלוונטיות פטורות ממס. לטענתו, מאחר שבסיס החברה באנגליה והיא משלמת את משכורתו, יש לראות בהכנסתו ככזו המופקת מ"נכס" בחו"ל. לדבריו, יש לתת למונח "נכס" פרשנות מרחיבה הכוללת כל סוג של זיקה לנכס, ובכלל זה זיקתו לחברה בה הוא מועסק ולחוזה העבודה המסדיר את העסקתו בה.

פקיד השומה טען מנגד כי מדובר בהכנסות מעבודה וכלל אין רלוונטיות לחלופה המתייחסת ל"נכס". לדבריו, יש לראות ב"מקום ביצוע העבודה" את המקום בו צמחה ההכנסה ובמקרה זה מדובר בישראל.

השופט עופר גרוסקופף דחה את הפרשנות המרחיבה שהציע המערער. השופט הפעיל מבחן פרשני דו שלבי שלפיו בשלב ראשון יש לקבוע מהו המקור אליו יש ליחס הכנסה מסוימת, ורק לאחר מכן לקבוע האם ההכנסות מכוחו הופקו מחוץ לישראל או שמקורן בנכס שמחוץ לישראל.

השופט הבהיר שמבחינה מעשית משמעות מבחן זה הוא שהכנסות אקטיביות, אשר המקור להן הוא מאמץ מתמשך של הנישום (כגון הכנסה מעבודה או מעסק), אינן מהוות הכנסות שמקורן בנכסים. לעומת זאת, הכנסות פסיביות, הנובעות מרכושו של הנישום ולא ממאמציו, יהיו לרוב כאלה "שמקורן בנכסים".

בהתאם נקבע שמלוא הכנסתו של המערער היא הכנסת עבודה שלפי טבעה אינה מסוג ההכנסות שמקורה בנכס וחלופה זו כלל לא רלבנטית לגביה. בנסיבות אלה נדחה הערעור והנישום חויב בהוצאות של 20 אלף שקל. השופטים ענת ברון וחנן מלצר הצטרפו לתוצאה.

רשות המיסים הסכימה ליחס הכנסות לחו"ל על פי יחס מספר ימי השהיה בישראל ובחו"ל. במקרים המתאימים יתכן ותסכים גם על מפתח כלכלי אחר.