תבעה מזונות חרף הסכם גירושין; אחיה ישלמו

בהסכם נקבע שהסכום יופחת מחלקו של הבעל בדירה המשותפת. אחיה של האישה חתמו כערבים. כשחזרה בה, שופטת אכפה את התחייבותם

עו"ד אילן אוזן | פסקדיןפורסם: 29.12.20 , 10:20

בית המשפט למשפחה בתל אביב נזף לאחרונה באם לשלושה שחזרה בה מהסכם גירושים שעליו חתמה מול בעלה לשעבר, ודרשה לקבל מזונות של 14 אלף שקל בחודש אף שוויתרה על כך זמן קצר קודם לכן. השופטת נלי רוסמן גליס קבעה שהתנהלותה הייתה חסרת תום לב.

בדצמבר 2019 התייצבו הבעל, האישה ואחיה של האם לדיון בבקשה לאישור הסכם גירושין. נקבע בו כי תשלומי המזונות והמדור העתידיים יהוונו וייפרעו על ידי האב במלואם במעמד הגט, על מנת לאפשר לאישה להשלים את רכישת חלקו בדירה.

לפי ההסכם, לאחר קיזוז סכום המזונות המהוון יעביר הבעל לאישה את כל זכויותיו בדירת מגורים, כנגד תשלום של 285 אלף שקל בלבד. בכתב הערבות התחייבו אחיה של האם שישפו את האב בגין כל סכום מזונות שבו יחויב מכוח תביעה שתגיש נגדו האם.

לולא התערבותה, אולי היינו יחד היום (צילום: Shutterstock)

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

כחודשיים בלבד לאחר אישור ההסכם הגישה האם תביעת מזונות בשם שלושת הילדים. היא טענה כי לנוכח הגיל שלהם, סכום המזונות והמדור המהוון הוא מקפח. זאת במיוחד ברקע זמני השהות המועטים שנקבעו לילדים במחיצת האב והצרכים המוגברים של שניים מהם.

לדבריה, היא חתמה על הסכם הגירושין באילוץ, נוכח התנהלותו הרגשית של האב כלפיה וכלפי הקטינים, מתוך מטרה להגן על עליהם. היא טענה שעל האב לשלם בגין מזונות הילדים סך של 11,260 שקל לחודש בתוספת 3,308 שקל עבור מדור.

האב טען מנגד שהסכם הגירושין נערך לרווחת הקטינים, תוך ויתורים כלכליים רבים מצדו כלפי האם. לדבריו, על האם להוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק את בחינתם המחודשת של המזונות. במקביל הוא הגיש הודעת צד שלישי נגד אחיה של האם ודרש כי ישפו אותו בגין כל סכום בו יחויב.

האחים טענו כי לפי הפסיקה הסכמי שיפוי בעניין מזונות ילדים בטלים מאחר שהם נוגדים את תקנת הציבור.

השופטת נלי רוסמן גליס קבעה כי הסכום החודשי שעל האב לשלם בגין מזונות ומדור כל אחד מהילדים הוא 2,000 שקל בחודש. היא הבהירה שאין בפניה נתונים מה מתוך סכום זה הוא כבר שילם במסגרת הסכם הגירושין.

היא ציינה שלא נראה שהאם חתמה על ההסכם מתוך לחץ ומצוקה. בנוסף, האם לא הוכיחה שהסכם הגירושין "מקפח". השופטת הבהירה שחתימת האחים כערבים מהווה התחייבות עצמאית ונפרדת שלהם מול התובע ואינה תלויה במערכת החוזית בינו לבין האם.

מעבר לכך נקבע בפסק הדין שהתחייבות האם והאחים לא נוגדת את תקנת הציבור, שכן לא הוכח שההסכם מקפח או עלול לפגוע ביכולתה של האם לפרנס את הקטינים.

השופטת ציינה בהקשרה זה כי התנהלות האם והאחים שחתמו על ההסכם והערבות כדי לסייע לאם להעביר את הדירה על שמה, ולאחר מכן נסוגו מהתחייבויותיהם, מהווה חוסר תום לב קיצוני ושימוש לרעה בהליכי משפט.

בסופו של דבר נקבע כי אם מי מהצדדים או מהילדים ינקטו הליכים לשם קביעת ההפרש בין הסכום ששילם האב במסגרת ההסכם אל מול דמי המזונות שנקבעו בפסק הדין, האחים ישפו את האב על הסכום בו יחויב. האחים חויבו בהוצאות בסך 20 אלף שקל.