לשון הרע: מנכ"ל 'השחר העולה' יפוצה ע"י בן דודו

שוקולד מריר: משה וידברג תבע את קרוב משפחתו אבנר וידברג, שכינה אותו בכמה הזדמנויות מושחת, מקבל שוחד ושקרן. סכום הפיצוי: 100 אלף ש'

עו"ד איתי הפלר | פסקדיןפורסם: 30.12.20 , 11:15

משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש מנכ"ל חברת השוקולד "השחר אחים וידברג", משה וידברג, נגד בן דודו אבנר וידברג, בטענה שהכפיש אותו בשנים האחרונות בכמה הזדמנויות. השופטת מירב קלמפנר נבון פסקה שלנתבע לא עומדות ההגנות שבחוק, ולכן הוא יפצה את בן דודו ב-100 אלף שקל.

המנכ"ל סיפר כי הוא והנתבע בני דודים ועובדים יחד בחברה המשפחתית המפורסמת המייצרת את ממרח השוקולד "השחר העולה". לטענתו, בשנים האחרונות הכפיש אותו הנתבע בפני צדדים שלישיים.

כך למשל, ב-2015 שלח הנתבע לבאת כוח החברה העתק ממכתב שכתב. בתביעה נטען שהוא הוסיף בכתב ידו שהתואר מנכ"ל אינו שייך לתובע, שהוא מעוניין להוציא אותו ממשרדו שבו ישב כ-10 שנים וכי הנתבע חשף שחיתויות של בן דודו שבמסגרתן הוא מקבל עמלה מספק של החברה בסך 250 אלף שקל בכל שנה, וכי התובע מנסה להשתיק אותו.

(צילום: אורן אגמון)

עוד נטען כי בישיבת דירקטוריון מספטמבר 2016 כינה אותו הנתבע שקרן פתולוגי, "לוזר" שהפסיד כספים רבים, גנגסטר ומי שגונב מהחברה כספים.

הוא הוסיף כי בן דודו אמר לצדדים שלישיים נוספים המשמשים ספקים של החברה שהוא לוקח שוחד, גונב מהחברה ומשלשל לכיסו הפרטי כספים המגיעים לה. התובע הדגיש כי הפרסומים נעשו על מנת לפגוע בו ולהשפיל אותו.

הנתבע טען מנגד כי דווקא בן דודו העליב אותו בכמה הזדמנויות. לדבריו, הוא השמיע את חששותיו בפני דירקטוריון החברה בשל הביקורת הרבה שיש לו כלפי התובע ומתוך דאגה כנה לגורל החברה.

זאת ועוד, חילופי הדברים הקשים בין הצדדים היו הדדיים ואף שגרתיים בחברה. הוא הוסיף כי היה יסוד להאשמות שהטיח בתובע וכי הוא באמת סבר כי בהנהגת התובע החברה משלמת עמלות גבוהות מדי לספקיה. לטענתו, בנסיבות אלה הוא זכאי להגנת אמת בפרסום ותום הלב.

אבל השופטת מירב קלמפנר נבון קבעה כי שלושת הפרסומים שמתוארים בתביעה מהווים לשון הרע. היא דחתה את טענות הנתבע שלפיהן ההגנות שבחוק חלות עליו וכתבה כי הוא הטיח האשמות בבן דודו לא לשם בירור תלונתו - אלא לצורך מטרה שלא הובהרה על ידו. היא הוסיפה שניתן היה לקבל את טענת הנתבע שלפיה עשה כן למען החברה אילו אכן הוא היה פונה באפיקים המתאימים בהתאם לחוק החברות, אך הוא לא עשה כן.

בנוסף, הנתבע לא הוכיח שבן דודו אינו מנכ"ל החברה, מה גם ששלל העדים בהליך סיפרו את ההיפך. השופטת קבעה שדברי הנתבע לא נאמרו בתום לב. "הנתבע לא טרח לבדוק את הדברים בטרם מיהר וכתב אותם לבאת כוח החברה", כתבה.

בגין שלושת הפרסומים חייבה השופטת את הנתבע בפיצוי של 100 אלף שקל בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 17,500 שקל.