בשורה לבעלי דירות בפינוי-בינוי בחיפה
בוטלה המדיניות שהגבילה את שטחי הדירות: ביהמ"ש קבע כי טרם הוצאת הנחיות אחידות, היה על העירייה לשמוע את עמדות התושבים והיזמים
בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קיבל לאחרונה
עתירה כנגד מסמך מדיניות של עיריית חיפה המגביל את התמורות שיקבלו בעלי דירות בעיר בפרויקטים של פינוי בינוי. בפסק הדין שביטל את המסמך קבע השופט נאסר ג'השאן שההחלטה על יישום מדיניות אחידה בכל העיר התקבלה ללא שיתוף הציבור ושמיעת עמדות התושבים והיזמים, ומבלי לבדוק לעומק את ההשלכות על היתכנות פרויקטים של התחדשות עירונית בשכונות השונות.
מסמך המדיניות שאושר בפברואר האחרון נועד להקטין את הצפיפות וליצור תיאום ציפיות בין היזמים, הדיירים והעירייה בנוגע לתוספות הבנייה האפשריות. בין היתר נקבע בו כי לדירות ששטחן מעל 60 מ"ר אפשר יהיה להוסיף 12.5 מ"ר בלבד ולדירות ששטחן נמוך מ-40 מ"ר תתאפשר תוספת גדולה יותר מטעמים מיוחדים.
גודל המרפסות הוגבל ל-15% מהדירה ולא יותר מ-12 מ"ר ורק יו"ר הוועדה המקומית, יו"ר ועדת המשנה או מהנדס העיר יוכלו להביא בפני הוועדה המקומית מקרים חריגים שמצדיקים תוספת גדולה יותר.
בעתירה שהגישו עמותת "שומרי הסף התנועה להגנת ערכי שלטון החוק", היזמית "שובל מתחמי מגורים" ובעלי דירות בשכונת קריית אליעזר כנגד מסמך המדיניות נטען בין היתר כי לא ייתכן שעל שכונות מוחלשות ועל שכונות חזקות תחול מדיניות זהה. לפי הנטען, קביעת מדיניות אחידה בכל העיר עשויה לסכל את ההתחדשות העירונית בשכונות מוחלשות כיוון שהכדאיות הכלכלית עבור היזמים תלויה בין השאר בערך הקרקע ובמכפיל ציפוף הולם.
עוד נטען כי טרם אישור המדיניות היה מקום לפרסם אותה להערות הציבור ולבדוק נתונים עובדתיים לגבי הקשר בין התמורה לבין ההיתכנות הכלכלית של פינוי-בינוי בכל שכונה.
בתגובה טענו עיריית חיפה והוועדה המקומית כי מסמך המדיניות נועד ליצור ודאות תכנונית לתקופת מעבר שעד לסיום הליכי תכנון מורכבים ברחבי העיר. הן הוסיפו כי המדיניות תואמת את עמדת הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית וכי ההחלטה התקבלה על ידי הגורמים המקצועיים ואין עילה להתערב בה.
השופט נאסר ג'השאן קבע כי אף שמדיניות אחידה היא מבורכת ומאפשרת ליצור שוויון, שקיפות ותיאום ציפיות, לא היה מקום לגבש אותה מבלי לשתף את הציבור ומבלי לבדוק נתונים עובדתיים וכלכליים שמשליכים על הכדאיות של הפרויקטים.
"חיפה אינה עשויה מקשה אחת, ואף בתוך השכונה האחת קיימים רחובות בעלי אופי שונה. קביעת האחדה, אגב החלשת שיקול הדעת, מבלי לשמוע את עמדת הציבור, לרבות היזמים, בנושא בעל אופי תכנוני שיש בו כדי להשפיע על גורל ההתחדשות העירונית בשכונות עד לאישור תכנית אב, היא בלתי סבירה בעיניי", כתב.
עוד ציין השופט כי עמדת הרשות הממשלתית לא מחייבת ולא בהכרח מתאימה לכל יישוב. לפיכך טרם קביעת מדיניות קשיחה צריכה הייתה העירייה לבקש את הערות הציבור והיזמים ולהתייחס אליהן.
עניין נוסף הוא שהתוכנית אומצה מבלי לערוך דיון לגבי ההתאמה של המגבלות לשכונות השונות. "נראה, כי קביעה מהי התמורה שיקבל הדייר, ללא בחינה לעומק מהם צרכי העיר חיפה (וייתכן מהם צרכי כל שכונה), היא קבלת החלטה מבלי שנתונים עובדתיים, כלכליים ושמאיים הונחו בפני הוועדה".
לאור זאת קיבל השופט את העתירה ומסמך המדיניות בוטל. העירייה והוועדה המקומית ישלמו לעותרים הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 7,500 שקלים.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד דניאל גולשה עוסק בתמ"א 38
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
מומלצים