חלה בסוכרת אחרי אימון - ויוכר כנכה צה"ל

משרד הביטחון סירב להכיר בקשר בין "שבוע מלחמה" אינטנסיבי להתפרצות מחלה אצל לוחם. אך ועדת ערר קבעה: נגרם לו דחק נפשי יוצא דופן

עו"ד שרון מאירי | פסקדיןפורסם: 05.01.21 , 07:30

ועדת ערר לפי חוק הנכים קיבלה לאחרונה ערעור שהגיש לוחם לשעבר על החלטת משרד הביטחון שלא להכיר בקשר בין מחלת הסוכרת שהתפרצה אצלו לבין השירות הצבאי. אף שמומחה מטעם הוועדה קבע שאין קשר בין "שבוע מלחמה" שעבר במהלך שירותו לבין המחלה, הוועדה קבעה שהצעיר הוכיח שבמהלך האימון הקשה הוא היה במתח נפשי יוצא דופן ורצה להרשים את מפקדיו, וכבר לאחריו החלו להופיע סימני המחלה.

החייל התגייס בנובמבר 2014 ושירת כלוחם בחטיבת חי"ר. בינואר 2016 הוא השתף באימון פלוגתי בתנאים קשים, המכונה "שבוע מלחמה" ומדמה מצבי לחימה. בתום אותו שבוע הופיעו אצלו סימני עייפות, צימאון, יובש בפה, השתנה מרובה וירידה במשקל. בהמשך הוא אושפז בבית החולים רמב"ם ואובחן כחולה סוכרת.

כחודש לאחר שחרורו הוא הגיש לקצין התגמולים במשרד הביטחון בקשה להכיר בו כנכה. קצין התגמולים דחה את הבקשה על סמך חוות דעת מומחה שסבר כי אין קשר בין שבוע המלחמה לבין התפרצותה סוכרת.

אילוסטרציה (צילום: gettyimages)

בערעור על ההחלטה טען הצעיר כי חווה בשירותו דחק גופני ונפשי גדולים מהרגיל. הוא הגיש חוות דעת שלפיה דחק זה הוא שגרם להתפרצות מחלת הסוכרת בגופו. בחוות הדעת נכתב כי יש סמיכות זמנים בין האירועים שגרמו לדחק הנפשי והגופני החמור לבין התפרצות המחלה וכי סביר שללא האירועים המחלה לא הייתה פורצת במועד זה או בכלל.

קצין התגמולים טען מנגד כי החייל לא עבר שום אירוע חריג וכי תנאי שירותו היו רגילים.

ועדת הערר לפי חוק הנכים שבבית משפט השלום בחיפה מינתה מומחה לבחינת הקשר הסיבתי. המומחה קבע כי תנאי שירותו של המערער לא גרמו להתפרצות המחלה. המומחה ציין כי לפי הספרות הרפואית דחק נפשי לא גורם לסוכרת מסוג 1 בה לקה המערער.

יו"ר הוועדה, השופט אורי גולדקורן, קיבל את הערעור. הוא הבהיר כי לא הוכח שקיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין דחק נפשי לבין התפרצות סוכרת מסוג 1. עם זאת, על פי הפסיקה, ניתן להוכיח קשר סיבתי גם ללא אסכולה רפואית.

נקבע כי המערער הוכיח שחווה בשבוע המלחמה דחק גופני ונפשי חריג. בין היתר הוא סיפר שמדובר בשבוע בתנאים קשים מאוד בו נערכים תרגילים רבים ומתישים, מסעות רגליים, הקפצות וכדומה, הכל עם ציוד כבד, בקור עז, בגשם, כמעט בלי לאכול וכמעט ללא שינה, כשכל הזמן קיימת אי ודאות לגבי הלו"ז.

עוד התרשם השופט כי בנוסף לקושי הפיזי המערער היה נתון תחת לחץ נפשי גדול שכן הוא רצה להרשים את מפקדיו ולהוכיח יכולת גבוהה.

הוא ציין בהקשר זה כי המומחה מטעם המערער כתב שמדובר ב"ילד מורעל" שלא עמד בציפיות של עצמו כך שחווה דחק סובייקטיבי. המומחה הבהיר כי רוב מקרי הדחק הם ממש לא מסכני חיים ומדובר במציאות הפנימית ולא החיצונית.

השופט קבע שלנוכח סמיכות הזמנים בין שבוע המלחמה לבין פרוץ התסמינים, מתקיים קשר סיבתי בין הדחק הנפשי והפיזי לבין המחלה. בנסיבות אלה ביטל השופט את החלטת קצין התגמולים. משרד הביטחון חויב בשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל והוצאות בסך 1,800 שקל.