יזם תמ"א 38 תבע 1.5 מיליון ש' מדיירים – ונדחה

אחרי שמו"מ מול דיירי בניין ברמה"ש לא הניב תוצאות, הם פנו לחברה אחרת. היזם תבע, אבל שופט קבע שמסמך שנחתם ביניהם לא היה מחייב

עו"ד גיא יקותיאל | פסקדיןפורסם: 05.01.21 , 07:31

בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של יזם בנייה לפיצויים של יותר מ-1.5 מיליון שקל מבעלי דירות בבניין ברמת השרון, שלטענתו הפרו הסכם תמ"א 38 שחתמו איתו, והתקשרו לבסוף עם חברה אחרת. השופט רונן אילן קבע כי בין הצדדים לא נכרת הסכם מחייב נוכח התנגדות נחרצת של שני דיירים, ולכן היזם חויב בהוצאות של 60 אלף שקל.

במהלך 2014 התקיימו בין היזם לבין בעלי הדירות מגעים לקידום שיפוץ חיצוני בבניין, אבל בהמשך הוא הציע להם להפוך את הפרויקט לתמ"א 38. ב-2015 הוא העביר להם נוסח ראשוני של הסכם שעליו חתמו שבעה מתוך תשעה בעלי דירות. במשך כשנה מאז התנהל בין הצדדים משא ומתן אבל בשלב מסוים הוא הופסק, בין היתר בשל התנגדות נחרצת מצד חלק מבעלי הדירות ליזם שלשיטתם לא מנוסה בתחום.

ב-2017 נודע ליזם שבעלי הדירות חתמו על הסכם לפרויקט תמ"א 38 הריסה ובנייה עם חברה אחרת. הוא הגיש נגדם תביעה לאכיפת ההסכם שנכרת איתו אבל היא נמחקה. בפסק הדין קבע בית המשפט כי ההסכם לא כלל תנאים ברורים והיווה בסך הכל בסיס להמשך המשא ומתן.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

חצי שנה לאחר מכן הגיש היזם תביעה נוספת, הפעם הוא דרש מבעלי הדירות פיצויים של כ-1.5 מיליון שקל על הנזקים שנגרמו לו בשל הפרת ההסכם וההתנהלות חסרת תום הלב מצד בעלי הדירות במשא ומתן, בהם הפסד רווחים, שעות עבודה והוצאות קידום.

הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה תוך שהבהירו כי כלל לא נכרת הסכם שיכלו להפר, שכן כפי שכבר נקבע, המסמך שנחתם על ידי חלקם נועד רק לקידום משא ומתן. הם טענו כי נהגו בתום לב מלא והיו רשאים להתקשר עם חברה אחרת אחרי שהמשא ומתן הופסק.

השופט רונן אילן קבע כי לאור ממצאי פסק הדין הקודם היזם מושתק מלטעון שהמסמך מ-2015 היה הסכם מחייב. מעבר לזה, לא כל בעלי הדירות חתמו עליו והתובע היה מודע להתנגדות שלהם כבר בתחילת הדרך והמשא ומתן בין הצדדים המשיך עוד זמן רב לאחר מכן.

עוד נקבע שהמסמך נוסח בכלליות ולא כלל פרטים מהותיים כמו תוכניות בנייה, פרטי העבודות, לוחות הזמנים ועוד. בנוסף, הנתבעים אפילו קיבלו במסגרתו את הזכות לפנות לקבלת הצעות נוספות מקבלנים אחרים.

השופט ציין כי אף שלא מדובר בהסכם מחייב ניתן היה לחייב את התובעים בפיצויים לו היו נוהגים בחוסר תום לב במשא ומתן. אלא שאלה לא פני הדברים שכן התובע היה מודע מלכתחילה לסיכון הטמון בהשקעת משאבים בקידום העסקה נוכח ההתנגדות של חלק מהדיירים. "בסופו של יום, זה טבעו של משא ומתן שעיתים מסתיים בכריתת הסכם ולפעמים לא", נכתב.

לבסוף ציין השופט בהערת אגב כי גם אם טענות התובע היו מתקבלות - הוא לא הוכיח את הנזקים שלהם טען למעט הוצאות הקידום. לפיכך התביעה נדחתה.