גם ללא הסכם: 1.4 מיליון שקל יוחזרו ל"נצבא"

החברה העניקה הלוואה למיזם התחדשות עירונית ביהוד שבסופו של דבר לא צלח. נדחתה הגרסה של החברות הלוות שלפיה הייתה זו השקעה כושלת

עו"ד דניאל גולשה | פסקדיןפורסם: 07.01.21 , 10:48

בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את חברת "משכן", את הבעלים שלה וקרובת משפחתו שהייתה בעלת מניות בחברת נוספת כחלק מאשכול החברות בבעלות המשפחה, להחזיר ל"נצבא החזקות" כ-1.4 מיליון שקל שהלוותה למיזם משותף של התחדשות עירונית ביהוד שבסופו של דבר לא יצא לפועל. השופט עדי הדר חייב את המעורבים בהחזר הכספים אף שלא נחתם עם נצבא הסכם, וזאת לנוכח ראיות ועדויות רבות שתמכו בגרסתה ושללו את גרסת הנתבעים כי הייתה זו השקעה כושלת.

נצבא טענה שב-2006-2004 התנהל מו"מ בינה לבין חברה בשם "גמול" - שהייתה חלק מאשכול חברות בבעלות משפחתית שכללה גם את "משכן" - בקשר לפרויקט שבמתחם השלושה ביהוד. במסגרת המשא ומתן סוכם כי "גמול" תקצה לה 50% ממניותיה תמורת הלוואת בעלים של 1.17 מיליון שקל לצורך מימון פרויקט במתחם השלושה ביהוד, ואם בסופו של דבר לא ייחתם ביניהן הסכם תקבל חזרה את כספה.

הכספים הועברו ב-2005 ל"משכן" תוך כדי ניהול המשא ומתן, אבל לאחר שנכשל היא לא קיבלה אותם בחזרה.

(צילום: shutterstock)

נצבא הדגישה כי גם גמול וגם משכן נשלטו בפועל על ידי אותם בעלים וכי גיסתו, שהחזיקה במלוא המניות בגמול, מכרה אותן לימים את מניותיה תמורת רווח נאה בזכות הכספים שהזרימה. לפיכך היא דרשה את ההחזר גם ממשכן, גם מגמול וגם מהבעלים של משכן וגיסתו, אם כי התביעה נגד גמול נדחתה בשל התיישנות.

הנתבעים האחרים – משכן, בעליה וגיסתו – טענו בין היתר כי כיום אין להם כל קשר עם גמול וכי לתובעת אין עילת תביעה נגדם. לדבריהם, למשכן בעלת אישיות משפטית נפרדת והיא לא התחייבה בדבר ואין לתובעת גם כל עילה לתביעה אישית נגדם. לגופו של עניין, הם טענו כי נצבא העבירה את הכספים כהשקעה ולא זכאית לקבל אותה חזרה רק משום שכשלה.

השופט עדי הדר קבע כי העדויות של עורכי הדין המעורבים והראיות הרבות שהוצגו במסגרת ההליך תמכו בגרסת התובעת, והוא שוכנע כי העבירה את הכספים כהלוואה והיא זכאית להחזר.

הוא ציין שבניגוד לטענות הנתבעים הדוחות הכספיים של התובעת תומכים בטענה שלה כי את הכספים העבירה למשכן בהוראת גמול כחלק מההלוואה עליה סכום, והתקשתה לגבות אותם חזרה משום שלא נחתם הסכם מחייב.

עוד נקבע כי אין תמיכה ראייתית לטענות הנתבעים כי הסיכום היה שהתובעת תשקיע כספים במיזם. על כן, אף שלא נחתם הסכם מחייב בין הצדדים הוכח שהתובעת זכאית לקבל חזרה את הכספים שסייעו לנתבעים להשביח את הקרקע שלימים נמכרה לאחרים.

השופט הוסיף עוד כי כל הנתבעים חייבים בהחזר מאחר שהוכח כי גמול ומשכן היו חלק מאשכול חברות בבעלות המנהל, גיסתו ואחיו שהייתה למעשה יישות אחת שהחליפה שמות והעבירה את הכספים בין חבריה כדי "להסתתר בחוסר תום לב מאחורי הטענה לקיום אישיות משפטית שונה כביכול".

עם זאת, מאחר שהתובעת התנהלה ברשלנות ולא דאגה לעגן את ההתחייבויות בהסכמים נפסק לה רק רבע מההצמדה עבור ההחזר. בסיכומו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לה כ-1.4 מיליון שקל בתוספת הוצאות של 50 אלף שקל.