ביהמ"ש חייב גבר להעביר את הדירה לאחיותיו

בעקבות שלל צוואות והסכמים של ההורים הצהיר הבן כי דירה שקיבל מהם במתנה – תועבר אחרי מותם לשתי אחיותיו. כשהתחרט, ביהמ"ש התערב

עו"ד מיה רשל ארבל | פסקדיןפורסם: 10.01.21 , 07:32

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה גבר שביקש לחזור בו מהתחייבותו להעניק לאחיותיו דירה שקיבל מהוריהם, בטענה שהן התנהגו באופן לא נאות.

ההורים העניקו לבנם את הדירה ב-2007. שש שנים לאחר מכן הם ערכו צוואות הדדיות שבמסגרתן ציוו לו שני נכסי נדל"ן ואילו את יתר הזכויות והכספים חילקו בינו לבין שתי אחיותיו.

כעבור חודשים ספורים האם הלכה לעולמה ושנה לאחר מכן חתמו שלושת הילדים ואביהם על כתב התחייבות שבמסגרתו הבטיח הבן להעביר את הדירה שקיבל במתנה על שם אחיותיו – שליש לאחת ושני שליש לאחרת. בתמורה התחייבו האחיות שלא להתנגד לצוואת האב. מטרת ההתחייבות הייתה לאזן בין הילדים נוכח הוראות הצוואה.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

זמן קצר לאחר מכן ערך האב צוואה חדשה שלמעשה חזרה על הוראות הצוואה ההדדית והתאבד כעבור שבוע. לאחר מותו הודיע האח שהוא חוזר בו מההתחייבות ועצר את העברת הזכויות. בהמשך הוא ביקש צו לקיום הצוואה האחרונה של אביו ללא כל התנגדות מצד אחיותיו.

האחיות הגישו תביעה לקיום ההתחייבות, ובשנה שעברה קיבל אותה בית המשפט למשפחה והורה על העברת הזכויות בדירה על שמן. בנוסף חויב הרח לשלם להן 53,400 שקל עבור דמי שכירות שגבה על הדירה ו-100 אלף שקל הוצאות.

האח ערער למחוזי וטען שהיה רשאי לחזור בו מההתחייבות משום שאחיותיו הפרו את התנאי שעמד בבסיסה - לשמור על שלום בית ולכבד אותו ואת אביו.

אחיותיו טענו מנגד כי בית המשפט למשפחה קבע מפורשות ששלום הבית לא היה תנאי להתחייבות. להפיך: תנאי זה, שהופיע בה בתחילה, נמחק לדרישתן. מכל מקום, לא הוכחה התנהגות מחפירה מצידן. הן הוסיפו כי מעבר לעובדה שאחיהן חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר בנוסח ההתחייבות, הוא ויתר מפורשות על האפשרות לחזור בו והיא הוענקה אותה אך ורק לאביהן – שלא ביקש לשנות אותה מעולם.

ואכן, השופטים שאול שוחט, עינת רביד ונפתלי שילה דחו את הערעור. השופטת רביד קבעה כי האח ויתר על זכות החזרה במפורש והיא נמסרה רק לאב, שלא מימש אותה ואף חזר ועיגן את ההתחייבות בצוואה הנוספת שערך לפני מותו. מעבר לזה, ייפוי הכוח הבלתי חוזר חיזק את הוויתור והעיד על כך שההתחייבות בלתי חוזרת.

עוד נקבע שקיום ההתחייבות לא הותנה בשלום בית וממילא לא הוכחה התנהגות מחפירה מצד הבנות, מה גם שבצוואה האחרונה כתב האב שההתחייבות נועדה לאזן בין הילדים. "מכאן", נכתב, "שדווקא המערער הוא שאינו מגשים את רצון האב".

לבסוף הפנתה השופטת לכך שבית המשפט למשפחה מצא שהסיבה האמיתית שעמדה מאחורי התנהלות האח הייתה מחסור בכסף ולא קשורה לאחיותיו. הוא חויב לשלם הוצאות של 40 אלף שקל.