המהפכה: ביה"ד הרבני הגדול לטובת האימהות

שנים רבות הסתייגו נשים מבית הדין הרבני בשל דעה מוטעית על מתן יחס מועדף לגברים. פסק דין חדש ומעניין שפורסם לאחרונה עשוי לשנות זאת

עו"ד יצחק וינד | פסקדיןפורסם: 18.01.21 , 07:21

(צילום: Shutterstock)

כמעט כל הליך גירושין המתנהל בישראל בין הורים לקטינים כולל פסיקת מזונות. ברוב המקרים האם מגדלת את הילדים והיא שתובעת את האב לשלם לה עבור הוצאותיהם. שופטי בית המשפט לענייני משפחה או דייני בית הדין הרבני מעריכים את ההוצאות בהתאם לתבחינים פשוטים למדי, ופוסקים סכום לתשלום חודשי.

חוק המזונות קובע כי מזונות של יהודים בישראל ייפסקו על-פי הדין העברי המטיל על אבות חובה מוחלטת לזון את הילדים עד גיל 6. ב-1944 הרחיבה הרבנות הראשית את טווח הגילאים עד גיל 15 ולאחר מכן עד 18.

ואולם, ב-2017 הוציא בית המשפט העליון הלכה שהטילה חיוב מזונות שוויוני על ההורים. נקבע כי כאשר מדובר בילדים מעל גיל 6, במשמורת משותפת, שני ההורים ישלמו מזונות בהתאם ל"פערי ההשתכרות" ולחלוקת זמני השהות עם הילדים.

הלכה זו הובילה את מרבית הגברים לבקש משמורת משותפת במטרה להפחית את דמי המזונות. בד בבד נשים החלו להבין שעדיף להן לתבוע מזונות בבית הדין הרבני שמחויב לדין העברי וסביר להניח כי יחייב את האב במזונות, גם אם בסכום מינימלי.

לא מיישרים קו

ואכן, מפסקי דין שהתקבלו בבתי הדין הרבניים מאז ההלכה ניתן ללמוד כי הם אינם מיישרים קו עם גישתו של בית המשפט העליון. למעשה, נראה כי הדיינים אף הקצינו מעט לכיוון האחר, שכן בפסיקות האחרונות חויבו אבות במזונות גבוהים למדי.

והנה, פסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין הגדול סתם את הגולל על האפשרות שבתי הדין הרבניים יפסקו מזונות לפי ההלכה של בית המשפט העליון.

מדובר במקרה שהחל בבקשת אב להפחתת מזונות בתו עקב שינוי נסיבות. בפסק הדין של בית הדין האזורי ניסה הרב אוריאל אליהו לשנות סדרי בראשית בניגוד לדעתו של אב בית הדין הרב יצחק רפפורט. הרב אליהו והדיין הנוסף בהרכב הרב משה חביב ערכו מחקר השוואתי מקיף בנוגע לעלות הצרכים ההכרחיים (מינימליים) לילד והגיעו למסקנה שכל הדיינים עד כה טעו בחישוביהם וכי "חיוב מזונות מכוח התקנות ובכפיה, הינו חיוב כדי צרכם בלבד".

במילים אחרות, לעמדתו של הרב אליהו, כדי לחשב את גובה דמי המזונות יש לחשב את הצרכים המינימליים של הילד לפי מצבו של אדם עני ולכל היותר במעמד בינוני בישראל. כך, בסופו של דבר בקשת האב התקבלה והמזונות הופחתו משמעותית מ-2,300 ל-800 שקל בלבד.

אלא שדייני בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד ברוך לאו, הרב אליעזר איגרא והרב מיכאל עמוס, ביטלו את פסק הדין. הרב לאו יצא באמירה עקרונית וחד משמעית, כי אין כל כוונה לבטל את הדין הדתי בשל הלכת בית המשפט העליון.

כמובן שבעת קביעת גובה המזונות אין להתעלם מיכולות ההורים וטובת הילדים ויש להעניק תשומת לב רבה לשינויים החברתיים. ואולם, חלוקת נטל המזונות באופן שוויוני מנוגדת להלכה "המכוונת לתכונות שונות שיש לאיש ולאישה, ומכאן הנגזרות השונות בתפקידים של בני הזוג – יכולת הטיפול אימהי של 'צופִיָּה הליכות ביתה' (משלי לא, כז) מול התפקיד העיקרי של האב 'יצא אדם לפָעֳלו ולעבֹדתו עדי ערב (תהלים קד, כג)".

חיוב האב במזונות ילדיו הוא אפוא מוחלט, גם כאשר לאב אין יכולת לשלם. אבות מחויבים לזון את הילדים בין אם האב אמיד ובין אם עני מרוד. לעומת זאת, אם אינה מחויבת לזון את ילדיה על-פי ההלכה העברית. כמו כן, הובהר כי חישוב צרכי הילדים צריך להיבחן בהרחבה ולא בצמצום לכדי צרכים מינימליים ויש גם לקחת בחשבון את טרחתה של האם. לצורך הדוגמא מלבד עלות של ארוחת צהריים (צרכים הכרחיים) יש לקחת בחשבון את מאמצי האם בהכנתה.

גישות שונות

גישת בית הדין הרבני שונה מזו של בתי המשפט האזרחיים הדוגלים בשוויוניות. פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בספטמבר האחרון, למשל, עסק בשיעור המזונות המינימלי של קטין שמתגורר בשני בתים.

השופטת ורדה פלאוט קבעה כי כל עוד נהגה ההלכה "הישנה" לפיה חיוב המזונות מוטל לשכמו של האב בלבד נהוג היה לחייב רק בצרכים ההכרחיים של הילד כדי שלא להכביד עליו יתר על המידה. ואולם, במשמורת משותפת הגישה רחבה יותר ואין מקום לצמצום מאחר ששני ההורים נושאים בהוצאות. לפיכך, יש לספק לקטינים את מלוא צרכיהם מעבר למינימום ההכרחי.

לצורך המחשה ניקח בחשבון מצב שבו פערי ההשתכרות בין ההורים הם 40%-60% וצרכי הקטין הם 2,250 שקל. במצב כזה, ההורה שמשתכר יותר ישלם להורה האחר 225 שקל בלבד כדמי מזונות, ובדרך זו יחושבו גם הוצאות המגורים וחלוקת ההוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות.

משמעות הדברים היא כי אין חשיבות למגדר. בית המשפט יבחן למי מההורים משכורת גבוהה יותר וידאג לאזן ביניהם. החישוב יעשה על פי פערי ההשתכרות בלבד ללא אבחנה בין אם לאב ומי שמשתכר יותר יאלץ לשלם לשני.

לעומת זאת, כעו"ד לענייני משפחה נחשפתי לאחרונה לפסיקת מזונות גבוהים במיוחד בבתי הדין הרבניים. במקרה אחד חויב אב לשלם 2,000 שקל עבור תינוקת ובמקרה אחר אב לשניים חויב במזונות זמניים של 4,000 שקל אף שהאם משתכרת 30 אלף שקל בחודש והוא מרוויח 5,000 שקל בלבד. אין ספק שבבית המשפט הדברים היו נראים אחרת.

בסיכומו של עניין, השוני בין הגישות של בית המשפט ושל בית הדין הרבניים מוביל למסקנה שלנשים שמשתכרות טוב מוטב להגיש תביעת מזונות ילדים בבית הדין הרבני. עם זאת חשוב להזכיר כי לבית הדין אין סמכות לדון במזונות אלא אם הצד השני מסכים לכך.