ניתוח הוביל לשיתוק. הפיצוי: 1.35 מיליון שקל

ביהמ"ש קבע שצוות המחלקה האורתופדית בבית החולים הלל יפה התרשל בניתוח להחלפת מפרק: מתיחה לא מדודה של הרגל שגרמה לקרע בעורק

עו"ד אורלי לאש | פסקדיןפורסם: 20.01.21 , 09:20

המדינה תשלם פיצויים של כ-1.35 מיליון שקל לבת 64 שהפכה משותקת אחרי ניתוח להחלפת מפרק בבית החולים הלל יפה שבחדרה. כך קבעה לאחרונה שופטת בית משפט השלום בקריות אלואז זערורה-עבדאלחלים בפסק דין בתביעת רשלנות רפואית.

התובעת סבלה ממום מולד בירך השמאלית וב-2013 החליטה לעבור ניתוח להחלפת המפרק. בתביעה שהגישה כשנתיים לאחר מכן נגד המדינה - כבעלת בית החולים הלל יפה - היא טענה כי כתוצאה מהניתוח הפכה משותקת ברגל מתחת לברך, וזאת בשל איחור באבחון קרע באחד מעורקי הרגל והתפתחות פגיעה עצבית קשה.

בהתבסס על חוות דעת רפואית טענה התובעת כי הצוות הרפואי התרשל בתכנון הניתוח ובמהלכו, כשבחרו להאריך את הגפה שלה מעבר לארבעה ס"מ. גם לאחר מכן, על אף שקריעת עורק בשל מתיחת גפה היא סיכון ידוע המתין הצוות שלוש שעות עד שבדק את האזור וגילה את הפגיעה.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

המדינה הכחישה רשלנות כלשהי או קשר בין התנהלות הרופאים לבין הנזקים של התובעת. לפי הנטען, הניתוח עבר ללא סיבוכים וכשהתגלה שהתובעת סובלת מחוסר זרימה בעורק ההשערה הייתה שפיתחה הפרעה זמנית בזרימת הדם (ספזמה) ולכן הוחלט להמתין עד שהדם ימשיך לזרום. כשהזרימה לא חודשה, הובן שמדובר בקרע בעורק.

נטען כי האבחנה הייתה סבירה בנסיבות, וכי הקרע נגרם כתוצאה משימוש במכשיר ניתוחי ומדובר בסיכון טבעי של ניתוח כזה. ההחלטה על מתיחת הרגל לאורך המסוים נעשתה בהתאם לראות עיניו של המנתח כיוון שאין כללים חד-משמעיים בנושא.

אלא שלאחר בחינת עדויות המומחים מטעם שני הצדדים והרופאים שטיפלו בתובעת כמו גם המסמכים והמחקרים הרפואיים הרלוונטיים, קבעה השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים כי הייתה כאן רשלנות רפואית. היא ציינה כי היא לא מקבלת את הטענה שהרשלנות התבטאה בהיעדר תכנון מספק של הניתוח. לטעמה, הרשלנות אירעה בשלב הניתוח עצמו ולאחריו.

ראשית, בהחלטה להאריך את הגפה של התובעת מעבר למידה המומלצת ומבלי לנקוט פעולות שיכלו למנוע את הסיכון הידוע של קריעת עורק כתוצאה ממתיחה. בהקשר הזה נדחתה את עמדת הנתבעת שלפיה אין כללים להארכה. גישה זו, נקבע, סותרת את הספרות המקצועית ואף לא הגיונית שכן לא ייתכן שאפשר למתוח רגל ללא הגבלה ובאופן בלתי מבוקר על אף הסיכון הידוע לקריעת עורק.

שנית, קבעה השופטת, הצוות התרשל כשלא ביצע בדיקת דופק בתום הניתוח ובהמשך הסתמך על אבחנה שגויה של הפרעת זרימה זמנית מבלי לשלול אפשרות לקיומו של קרע שפוטנציאל הנזק בגינו גדול יותר. התנהלות זו הובילה לעיכוב משמעותי בגילוי הקרע והפגיעה העצבית.

לאחר בדיקת הנזקים שנגרמו לתובעת שהפכה משותקת ולאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי שקיבלה פסקה לה השופטת פיצויים של 1,090,852 שקל עבור הפסדי שכר ופנסיה, כאב וסבל, עזרה והוצאות רפואיות, ניידות והתאמת דיור. לסכום זה יתווספו 260 אלף שקל עבור שכר טרחת עו"ד והחזר הוצאות משפט.