שכר חוקר כדי להוכיח בגידה. השופט: "לגיטימי"

בערעור על הוצאת צו הטרדה מאיימת טען הבעל כי החוקר פעל כחוק ולא הייתה דרך אחרת להגן על זכויותיו בגירושים מאשתו. המחוזי הסכים איתו

מערכת פסקדיןפורסם: 28.01.21 , 08:33

בית המשפט המחוזי בלוד הורה לאחרונה על ביטול צו הטרדה מאיימת שהוצא נגד בעל ששכר חוקר פרטי שיעקוב אחרי אשתו כדי להוכיח שהיא בוגדת בו. השופט צבי ויצמן קבע כי לגיטימי לשכור חוקר כדי להגן על זכויות משפטיות במסגרת סכסוך גירושים, ולא הוכח שהחוקר ביצע פעולות חריגות שחדרו לפרטיות האישה או פגעו בה באופן שהצדיק את הצו.

במהלך סכסוך הגירושים, כשנודע לאישה שבעלה שכר את החוקר, היא ביקשה מבית המשפט לענייני משפחה צו מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת והוא נענה לה.

בהחלטה שניתנה מבלי לבחון לגופו של עניין מה היו הפעולות המטרידות לכאורה שביצע החוקר, הורה בית המשפט לבעל להימנע מפגיעה בפרטיותה של אשתו ומכל פעולת "בילוש, מארב או התחקות אחר תנועותיה או מעשיה".

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

בערעור שהגיש הבעל באמצעות עו"ד מעיין סבג הוא טען כי לא הוכח שמעשי החוקר פגעו באשתו או שבוצעו פעולות לא חוקיות. הודגש כי החוקר נשכר כדי לסייע לבעל לממש את זכויותיו ולהשיג ראיות כדי להגן על עניינו המשפטי.

מלבד זאת נטען כי המעקב נמשך זמן מוגבל ובוצע רק ברשות הרבים ובציבור מבלי לחדור לפרטיות. הבעל הדגיש כי אשתו כלל לא הרגישה את המעקב ונודע לה עליו רק מתוך הטענות שלו בהליכים, ומכל מקום החקירה הופסקה כיוון שכבר השיג את הראיות שחיפש.

האישה טענה באמצעות עו"ד חגי הופן כי בילוש ומעקב נאסרו בחוק למניעת הטרדה מאיימת משום שהם פוגעים בפרטיות. במקרה הנוכחי הפגיעה ברורה משום שהאישה צולמה במצבים אינטימיים ואף במשרד פרטי ויש גם חשש שהוטמן מעקב ברכב שלה.

שופט המחוזי צבי ויצמן קבע כי החוק למניעת הטרדה מאיימת אכן מגדיר שהטרדה יכולה להיות בבילוש, במארב או בהתחקות אחר אדם. אלא שלצד זאת, לאדם יש זכות להגן על האינטרסים שלו באמצעות פעולות חקירה. עצם המעקב אחר מישהו, הוסיף, לא מעידה בהכרח על הטרדה מאיימת שאחרת אי אפשר יהיה להשתמש בחוקרים פרטיים כלל.

עוד צוין בפסק הדין כי כבר נקבע שהפעלת חוקר פרטי היא פעולה לגיטימית לצורך הגנה על אינטרסים משפטיים כל עוד היא לא פוגעת בפרטיות ובשלוות נפשו של מושא החקירה. הודגש שהוכחת בגידה יכולה לשמש בין היתר כעילת גירושין ולפטור מתשלום כתובה.

"לפיכך, לא כל פעולה הנעשית על מנת לגלות את דבר הבגידה תיחשב בהכרח פעולה הפוגעת בפרטיות ומעניקה זכות תביעה בגין כך", נכתב.

השופט קבע כי גרסת הבעל שלפיה החוקר פעל במרחב הציבורי לא נסתרה ואילו טענת האישה כי עקב אחריה במשרד פרטי או שהוטמן ברכבה מעקב לא הוכחה בשום צורה. למעשה, לא הובאה כל ראיה לכך שהחוקר ביצע פעולה חריגה שחדרה לפרטיותה.

מעבר לזה, פעולת החקירה כבר הסתיימה והבעל הצהיר שאינו מתכוון עוד לבלוש אחר אשתו. מכאן קבע השופט כי אין הצדקה להותיר את הצו על כנו והורה על ביטולו ללא חיוב בהוצאות.