יזמית תמ"א תפצה דיירים בגין רעש ממכפיל חניה

בעלי דירה בקומה הראשונה בבניין בהוד השרון סובלים מפתרון החניה שהוקם במסגרת פרויקט תמ"א 38. ביהמ"ש קבע שהם יקבלו 120 אלף ש'

עו"ד דניאל גולשה | פסקדיןפורסם: 16.02.21 , 09:55

בית משפט השלום בכפר סבא חייב לאחרונה את היזמית "בית חסון יזמות ובנייה" לשלם פיצויים והוצאות של כ-120 אלף שקל לדיירים בבניין בהוד השרון, שבו ביצעה בו פרויקט תמ"א 38, עקב מטרד רעש שגורם מכפיל חניה שהותקן מתחת לדירתם. השופטת רחל קרלינסקי שוכנעה שהפעלת המכפיל בשעות הלילה גורמת לאי-נוחות.

התובעים גרים בקומה הראשונה בבניין שעבר חיזוק במסגרת תמ"א 38. בתביעה שהגישו ב-2017 נגד היזמית הם טענו כי התקינה מתחת לחלון דירתם מכפיל חניה עצום שחוסם להם את הנוף, מאפשר לפורצים להגיע לדירה בקלות וגורם לרעש.

לדבריהם, התוכנית שהוצגה להם לא כללה מתקן כזה מתחת לדירתם והיזמית שינתה אותה על דעת עצמה ובניגוד להתנגדות המפורשת שלהם. לתביעה הם צירפו חוות דעת שמאית שלפיה המתקן גרם לירידת ערך של 250 אלף שקל וכן חוות דעת של מומחה אקוסטיקה שלפיה מדובר במטרד רעש.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

היזמית טענה מנגד שהתובעים ידעו שמכפילים הם חלק בלתי נפרד מהפרויקט ובלעדיהם הוא לא היה אפשרי עקב מחסור בחניה. היא הוסיפה כי המתקן נבנה בהתאם לתוכנית שהוגשה לאישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לאחר שהועברה לנציגות. הדיירים, ציינה, לא הביעו התנגדות בזמן אמת: הם לא פנו אליה כשמסרה את התוכנית לעיון הדיירים ולא הגישו התנגדות כשביקשה היתר בנייה.

השופטת רחל קרלינסקי קבעה כי לא הוכח שהתקנת המכפיל נעשתה שלא כדין או בניגוד להתחייבות כלפי התובעים. היא הפנתה לעדות של נציג הדיירים שאישר כי מסר לכל הדיירים את התוכניות לעיון והתובעים לא התנגדו להן.

בפסק הדין צוין שהתובע הודה בעדותו שהשאיר את הטיפול בפרויקט לנציגות ואף לא נכח בכל האסיפות. בנוסף, גם לאחר שנודע לו שהפרויקט מותנה בהתקנת מכפילים הוא לא עשה פעולה משפטית או אחרת כדי לעכב את העבודות או למנוע זאת. מכאן, שהתובעים לא הוטעו והמתקן נבנה בהתאם להסכמה של הנציגות שהוסמכה על ידם לטפל בפרויקט.

עם זאת, השופטת קבעה כי אין ספק שהנתבעת הייתה צריכה להקים את המתקן באופן שלא יגרום למטרד רעש. היא ציינה כי חוות דעת המומחים משני הצדדים ונציג היזמית הודו כי המתקן גורם לרעש, וכי נעשו ניסיונות להפחית אותו שלא צלחו. השופטת קבעה כי מהראיות שהובאו בפניה היא שוכנעה שהמתקן גורם לרעש ואי נוחות בשעות הלילה שעוצמתם תלויה בהיקף הפעילות של המכפיל.

ואולם, השופטת לא קיבלה את טענת התובעים לירידת ערך בהתחשב בכך שהדירה בסך הכל הושבחה וחוות דעת השמאי שהגישו לא הייתה מבוססת. עוד דחתה השופטת את הטענה לפגיעה בנוף בין היתר משום שעוד לפני הפרויקט דירתם השקיפה לחניון, מה גם שהמכפיל לא חוסם את הנוף כיוון שאינו עולה מעבר לקו רצפת המרפסת.

לפיכך השופטת קבעה כי לתובעים מגיע פיצוי רק על מטרד הרעש בסכום של 100 אלף שקל, בתוספת החזר הוצאת משפט ושכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל.