בת תבעה את אביה: "הוא מסיג גבול ופולש"

אישה שרכשה את החלקה הסמוכה לזו של אביה שעמו היא מסוכסכת, טענה כי שביל שסלל בעבר נמצא בשטח שלה. אבל בית המשפט דחה אותה

עו"ד דן (דני) שגב וימר | פסקדיןפורסם: 17.02.21 , 15:43

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה לסילוק יד שהגישה בת נגד אביה המתגורר בשכנות אליה, בטענה ששביל גישה שבו הוא עושה שימוש נסלל תוך פלישה לשטח שלה. השופטת מירב אליהו קבעה כי לטובת האב עומדת זיקת הנאה אישית מכוח שנים והוא יכול להמשיך להשתמש בשביל.

שתי החלקות היו שייכות בעבר להוריו של האב. ב-1971 הוא קיבל מהם במתנה חצי מהשטח כדי שיוכל לבנות את ביתו לידם. החצי השני של השטח נשאר בחזקת הסבים. האב בנה את ביתו וסלל שביל אספלט לצורך חניית רכבו, על השטח של הוריו. ב-1975 הסבים העבירו במתנה את השטח שלהם לשלושת נכדיהם (ילדיו של האב). ב-2009, לאחר הליך משפטי, קנתה הבת את השטח יחד עם אח נוסף.

בתביעה היא טענה כי מערכת היחסים בינה לבין אביה הייתה קשה והוא נהג לעיתים תכופות להשתמש באלימות פיזית ומילולית כנגדה. ב-1997 היא הגישה נגדו תלונה במשטרה ועברה לגור עם סבתה. אביה ניתק קשר עם אימו ובתו נותרה לסעוד אותה.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

לדברי הבת, לאחר שקנתה את השטח של הסבים מאחיה רצתה להקים גדר מפרידה בין שתי החלקות, אך גילתה שזה לא אפשרי מכיוון שהשביל שסלל האב בכניסה לביתו פולש לשטחה ומפריע להקמת הגדר. לטענתה, אביה הוא מסיג גבול ופולש ועליו להרוס את השביל.

האב הכחיש את הדברים וטען כי בתו היא שהתעללה בכל הסובב אותה. לדבריו, את שביל האספלט הוא לא בנה לבדו אלא עם הוריו המנוחים בתחילת שנות ה-70 במטרה לאפשר לו להגיע עם רכבו המסחרי למרפאה הווטרינרית שהוא מנהל בביתו. לטענתו, רוב שטח השביל נמצא בחלקה שלו וסנטימטרים ספורים פולשים לחלקה הסמוכה. הוא הוסיף כי יש לו זיקת הנאה היות והוא משתמש בשביל למעלה מ-30 שנה.

השופטת מירב אליהו ציינה כי שביל האספלט הסלול שפולש לשטחה של התובעת נסלל כבר בשנות השבעים המוקדמות, כשהתובעת הייתה בת 4. בתמונה מאותן שנים רואים את התובעת רכובה על אופניים בשביל מה שמוכיח כי היא ידעה כל חייה אודות השימוש שנעשה בו.

השופטת קבעה כי לאב עומדת זיקת הנאה למעבר לחלקה שבבעלותו מכוח השימוש רב השנים שעשה בשטח. היא הדגישה כי השביל נסלל בהסכמת הסבים עוד בטרם רכשה התובעת את החלקה. בנוסף, מדובר בשביל שהוא גלוי לעין והתובעת ידעה שנים ארוכות על השימוש שהנתבע עושה בו.

גם רציפות השימוש הוכחה שכן האב משתמש בו ומחנה את רכבו על בסיס יומי בשטח מאז 1973. כשהתובעת קנתה את השטח האב כבר השתמש בו 36 שנים ללא עוררין מצד הסבים. עם זאת השופטת קבעה שזיקת ההנאה שייכת לאב באופן אישי ואין לשייך אותה לחלקה שלו באופן גורף.

בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה. כדי להבטיח שהצדדים יוכלו לגור בשלום זה לצד זה היא הורתה על הקמת גדר רשת בגובה 1.5 מטר בין החלקות, בהתאם לתוואי השביל, על חשבון הנתבע. התובעת חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל.