בשל הסכם הממון – הבעל יתפנה מהבית

גבר בתהליכי גירושין טען שההסכם שבו נקבע כי הדירה שייכת לאישה בלבד נחתם למראית עין כדי לחמוק מנושיו. אבל בית המשפט חשב אחרת

מערכת פסקדיןפורסם: 07.03.21 , 08:14

בית המשפט למשפחה בקריות דחה לאחרונה תביעה לביטול הסכם ממון שהגיש בעל נגד אשתו, שעימה הוא נמצא בהליכי גירושין, בטענה שההסכם נערך למראית עין כדי למנוע מנושיו לשים יד על הנכס. השופטת גילה ספרא-ברנע קבעה כי עצם העובדה שהבעל טען במסגרת הליך פשיטת הרגל שלו שאין לו נכסים - מצדיקה את דחיית התביעה.

לבני הזוג שתי בנות. למרות הסכסוך ביניהם, השניים גרים עדיין תחת קורת גג אחת. בסוף 2018 הגישה האישה תביעה לאכיפת הסכם ממון שנחתם ביניהם לפני כ-20 שנה, ובו נקבע כי הבית שנרכש על ידי האישה ובו גרים הצדדים עד היום - יישאר בבעלותה.

הבעל, שיוצג על ידי עו"ד רויטל לוין, ביקש לבטל את ההסכם מאחר שלטענתו הוא נערך למראית עין. הוא הסביר כי באותה תקופה היו לו חובות והוא התחיל בהליך של פשיטת רגל. בני הזוג רצו להגן על רכוש המשפחה מפני נושים ולכן ערכו הסכם ממון למראית עין בלבד אך למעשה התכוונו כי הנכס יהיה של שניהם. לדבריו, הבית נרשם "מטעמי נוחות" על שם האישה.

גירושים גירושין ריב פרידה סכסוך (shutterstock)

אילוסטרציה(shutterstock)

האישה, שיוצגה על ידי עו"ד דורית ענבר סברדליק, ביקשה לאכוף את ההסכם. לטענתה, כבר בראשית דרכם הבעל היה חסר אמצעים, בהליכי פשיטת רגל בשל כישלונות עסקיים, עם ילדה מנישואים קודמים ועם חוב מזונות. זאת, בעוד שהיא הייתה רווקה עם ממון והבטחה מהוריה כי יסייעו לה לרכוש בית.

לכן, ועל מנת שלא ייקלעו להסתבכות כלכלית, פעלו הצדדים לערוך הסכם ממון שמטרתו הייתה לשמור על הפרדה רכושית מלאה ולשמור את זכויותיה בבית. האישה ציינה כי הבעל טען בהליכי פשיטת הרגל שהבית שייך רק לה והוא אינו יכול לטעון כעת טענות סותרות.

ואכן, השופטת גילה ספרא-ברנע קיבלה את עמדת האישה. היא הבהירה כי מטעמי מדיניות ראוי לדחות את התביעה שכן לא ניתן להתעלם מהעובדה שבהליכי פשיטת הרגל הבעל הצהיר כי אין לו נדל"ן. "תקנת הציבור סולדת מן המניפולציה בהליכי המשפט", כתבה.

נקבע שהבעל לא הוכיח שמדובר בהסכם למראית עין ושמחומר הראיות עלה שהצדדים פעלו בהתאם לאמור בהסכם ולא זנחו אותו. בין היתר, הבעל לא פעל במשך כל השנים לתיקון הרישום של הבית כך שישקף את הזכויות שלהן הוא טוען ויש לזקוף עובדה זו לחובתו.

עוד קבעה השופטת כי כספי הבעל לא שימשו למימון הבית, והעובדה שבמהלך השנים שילם על רכישת מוצרי פרזול או ריהוט כדי להקנות לו זכויות בנכס. "הצדדים אכן ביקשו ליצור הפרדה רכושית ביניהם ולהבטיח את זכויותיה של האישה בבית המגורים ופעלו בהתאם לאמור", נפסק.

בסופו של דבר הורתה השופטת לאכוף את ההסכם והבעל יפנה את הבית בתוך 30 יום. הוא חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 11,700 שקל.