הכתובה הופחתה כי האישה גרה בבית הגרוש

הדיינים קבעו כי האישה סירבה לפיוס ולכן לא זכאית למימון הוצאות המגורים מאז ההחלטה על הפרידה. היא תקבל 300 אלף שקל במקום חצי מיליון

מערכת פסקדיןפורסם: 08.03.21 , 09:46

בית הדין הרבני הגדול הפחית לאחרונה מדמי הכתובה שתקבל אישה שהתגרשה, משום שבמשך ארבע שנים מאז הפרידה היא התגוררה בבית השייך לבעלה לשעבר. הדיינים קבעו שהיא סירבה לניסיונות הפיוס של הבעל, ולכן במקום חצי מיליון שקל היא תקבל רק 300 אלף שקל.

מדובר בנישואי פרק ב' שהתפרקו ב-2015. בפסק דין של כ-150 עמודים שניתן בשנה שעברה בבית הדין הרבני באשדוד חויבו בני הזוג להתגרש. הדיינים שם פסקו לאישה חצי מהכתובה - בסך 500 אלף שקל - משום שלפי דעת הרוב לא היה ברור מי מבני הזוג אשם בגירושים, והבעל הציע לפנים משורת הדין לתת לה את מלוא הכתובה בתנאי שההליכים המשפטיים ביניהם יסתיימו.

כמו כן, נקבע כי האישה תקבל פטור מתשלום דמי שימוש עבור מגוריה בדירתו של הבעל מאז הפרידה, אבל תביעתה לביטול הסכם ממון שערכו לפני נישואיהם נדחתה. זאת משום שטענתה שלא חתמה עליו מעולם הופרכה בחוות דעת גרפולוגית ובעדויות עורכי הדין שערכו אותו.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

שני הצדדים ערערו על פסק הדין. בערעור שהגישה האישה באמצעות עו"ד רפי שדמי ועו"ד אברהם אינדורסקי היא ביקשה לבטל את הסכם הממון, לחייב את בעלה לשעבר בתשלום מזונות עד יום הגט ולפסוק לה את מלוא הכתובה.

לעומת זאת, בערעור שהגיש הבעל באמצעות עו"ד ליאן קהת ועו"ד גילור נחום נטען כי היה מקום להפחית את הכתובה עוד יותר, בהתחשב בכך שהאישה סירבה לכל הפשרות שהציע לאורך ההליך, הגישה נגדו תביעה על סך 800 אלף שקל בבית הדין לעבודה והתגוררה בדירה שלו במשך חמש שנים.

הדיינים הרב יצחק יוסף, הרב יעקב זמיר והרב מיכאל עמוס דחו את ערעורה של האישה. הם קבעו כי אין כל סיבה להתערב בקביעותיו של בית הדין בנוגע לתוקפו של הסכם הממון. בנוסף, מאחר שלפי דעת הרוב לא באמת רצתה שלום בית וסירבה לכל ניסיון פיוס, הרי שהיא לא זכאית למזונות או למימון הוצאות מגורים.

בעניין הכתובה קיבלו הדיינים את עמדת הבעל באופן חלקי. הם ציינו כי בשאלת הגורם לגירושין, הקריטית לסוגיית הכתובה, ישנו ספק ובהחלט קיימת האפשרות כי שני בני הזוג גרמו לפרידה.

בצד זאת הם הוסיפו כי "יש רגליים" לטענת הבעל כי נאלץ לעזוב את הבית משום שהאישה סירבה להוציא משם את ילדיה מהנישואים הקודמים. "טענה זו יש בה ממש שהרי אין האיש מחויב להכניס לביתו (בצורה קבועה) את ילדי האישה הבגירים – ודאי במקרה שבו טוען כי אלו פוגעים בשלום הבית... ובמקרה כזה יש לראות באי נכונותה של האישה להגיע לפשרה בתור מעין 'מרד'", נכתב.

הדיינים קבעו כי בנסיבות אלה האישה אמנם לא אמורה להפסיד את מלוא הכתובה אבל יש להפחית שליש מהסכום כך שהיא זכאית ל-666 אלף שקל. עם זאת, מאחר שהיא לא זכאית למזונות ולהוצאות מגורים כאמור, החליטו הדיינים להפחית מהסכום 360 אלף שקלים עבור יותר מארבע שנים שבהן חיה בדירתו של הבעל לאחר הפרידה. בסיכומו של דבר נקבע לפיכך שהבעל ישלם לאשתו 300 אלף שקל בלבד.