המדינה תשלם 700 אלף ש' עקב החדרת צנתר

מטופלת שעברה באיכילוב הליך להחדרת צינורית לווריד נותרה עם פגיעה עצבית. ביהמ"ש קבע שבית החולים התרשל כשלא השאיר אותה להשגחה

עו"ד אורלי לאש | פסקדיןפורסם: 09.03.21 , 10:15

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה צעירה נגד בתי החולים איכילוב ושיבא שבבעלות המדינה, וקבע כי הצוות הרפואי באיכילוב התרשל בהחדרת צנתר לזרועה, בין היתר משום שלא השאיר אותה להשגחה. השופטת אירית קלמן ברום פסקה לה פיצויים של כ-553 אלף שקל, ובנוסף 150 אלף שקל בגין פגיעה באוטונומיה במסגרת ניתוח שבוצע בשיבא.

התובעת (34) נולדה עם מום שדרתי מסוג "ספינה ביפידה" שגורם לה בין היתר לדלקות חוזרות בדרכי השתן. ב-2009 היא עברה ניתוח להגדלת שלפוחית השתן בשיבא. בתביעה היא טענה שהניתוח לא היה הכרחי והחמיר את מצבה.

לדבריה, עקב הדלקות התכופות היא נזקקה לעיתים קרובות להחדרת אנטיביוטיקה דרך הווריד. בספטמבר 2013, ובמטרה להקל עליה, היא עברה הליך של החדרת צנתר מרכזי באזור בית השחי באיכילוב. בעקבות זאת נגרם לה נזק לעצב והיא נותרה עם תחושת נימול, כאבים ומגבלות ביד.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

התובעת טענה כי החדרת הצנתר בוצעה ברשלנות מכיוון שהרופא לא נעזר במכשיר אולטרסאונד לאורך כל הפעולה. לדבריה, היא שוחררה לביתה מיד לאחר הפרוצדורה אף שהתלוננה עוד בבית החולים על כאבים ביד ותחושת נימול. בהמשך נאלצה לעבור ניתוח לשחרור העצב אך הוסיפה לסבול מכאבים באזור הזרוע, חוסר תחושה בצד הזרוע הפנימי והגבלה בתנועות.

איכילוב טען בתגובה כי התובעת סובלת מסיבוך נדיר שלא נגרם מהחדרת הצנתר. לדבריו, הפעולה בוצעה כראוי על ידי רופא מומחה מנוסה תוך שימוש באולטרה סאונד ששיקף כנדרש את העצבים באזור. לטענת בית החולים הסיבוך לא נגרם ישירות מהחדרת הצנתר אלא כתוצאה משטף דם שהתפתח במקום לאחר מכן ולא ניתן היה למנוע את הנזק.

אבל השופטת אירית קלמן ברום קבעה כי מהחומר הרפואי עולה שהתובעת החלה לסבול מכאבים ביד עשר דקות לאחר הפעולה. סביר להניח כי אם הייתה נשארת להשגחה של 20 דקות או חצי שעה, הכאבים היו מופיעים כשהיא עדיין שם וזוכים להתייחסות. בפסק הדין צוין כי לפי חוות הדעת הוצאת הצנתר מוקדם יותר הייתה יכולה למנוע את הנזק העצבי.

עוד נקבע כי שילוב הנתונים ובהם הסיבוך הנדיר, פרטים מעטים בדוח הפעולה, תלונות על כאבים במהלך הפרוצדורה, שימוש מוגבל באמצעי הדמיה ושחרור התובעת ללא השגחה - מצדיקים להעביר את נטל ההוכחה כי לא הייתה התרשלות לנתבעת, והיא לא עמדה בו.

השופטת קבעה כי התובעת נותרה עם נכות נוירולוגית של 14.5% וחישבה את הנזק בהתאם לתוחלת חיים עד גיל 60 בשל הנכות המולדת. בגין הרשלנות באיכילוב המדינה חויבה לשלם לה 552,598 שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% והוצאות.

התביעה נגד שיבא נדחתה ברובה לאחר שנקבע כי לא הייתה רשלנות בביצוע הניתוח עצמו. עם זאת, התובעת זכתה בפיצוי של 150 אלף שקל על פגיעה באוטונומיה משום שלא קיבלה מידע רחב ומקיף יותר באשר לטיפולים האלטרנטיביים האפשריים ועל הסיכון לחלות בסרטן בעקבות ההליך.