הבת נושלה מהצוואה: "גרפולוגיה זה לא מדע"

בן 90 הוריש את כל רכושו לאחת מבנותיו, ואחותה הגישה התנגדות בהתבסס על חוות דעת שלפיה החתימה זויפה. השופט החליט לדחות אותה

עו"ד אורי צפת | פסקדיןפורסם: 04.04.21 , 07:17

בית המשפט למשפחה בנצרת אישר לאחרונה צוואה שבמסגרתה נישל קשיש בן 90 את אחת מבנותיו מרכושו וציווה את כל כולו לבת אחרת. הבת שהפסידה טענה שהחתימה על הצוואה זויפה והציגה חוות דעת גרפולוגית שתומכת בכך, אבל השופט אסף זגורי הבהיר שגרפולוגיה היא לא מדע מדויק, ושחוות הדעת מתגמדת אל מול העדויות על עריכת הצוואה.

במהלך חייו ערך המנוח כמה צוואות. בצוואות מוקדמות הוא הוריש את רכושו לשתי בנותיו, אבל בצוואה האחרונה שערך שבע שנים לפני מותו, הוא נישל אחת מהן וציווה את הכל לאחרת.

הבת המנושלת התנגדה לקיום הצוואה האחרונה וטענה שהיא פסולה משום שהחתימה של אביה זויפה, הוא לא היה כשיר ואחותה השתלטה עליו והשפיעה עליו לערוך אותה. במסגרת ההליך היא התמקדה בעיקר בטענת הזיוף וניסתה להוכיח אותה באמצעות חוות דעת גרפולוגית.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

אחותה הגישה חוות דעת סותרת והעידה את עורך הדין שערך את הצוואה ואת שתי העדות שאישרו כי האב חתם עליה. מלבד זאת, היא טענה כי בצוואה יש גם טביעת אצבע והמתנגדת לא הוכיחה שהיא לא אותנטית.

בעניין הכשרות טענה שאביה היה במצב מצוין למרות גילו, והפנתה לחוות דעתו של הפסיכיאטר שהעניק לו אישור כשירות טרם עריכת הצוואה. לדבריה אביה היה לבדו במשרד עורכי הדין והביע את הרצון שלו גם בפני חבריו בבית הכנסת שבו התפלל והסביר כי החליט לנשל את אחותה בשל התנהגותה כלפיו.

ואכן, השופט אסף זגורי העדיף את העדויות על פני חוות הדעת הגרפולוגית. "השוואת כתבי יד הינו תחום פסאודו-מדעי לכל היותר הגובל באמנות", כתב. בהתחשב בכך שאין לחוות הדעת ביסוס מדעי, שלא הוכח שטביעת האצבע אינה של המנוח ואין כל סיבה לחשוד שהעדים – שניים מהם עורכי דין ותיקים – יעידו עדות שקר, הטענה נדחתה.

עוד הוסיף השופט כי טענת הזיוף סותרת את טענותיה האחרות של המתנגדת, שכן אי אפשר לטעון באותה נשימה שהמנוח לא חתם על הצוואה ושחתם עליה אבל לא היה כשיר, או עשה זאת תחת השפעה לא הוגנת.

מכל מקום, השופט דחה גם את שתי הטענות הללו. כשרותו של המנוח, קבע, הוכחה בעדותו האמינה של עורך הדין שערך את הצוואה, בחוות הדעת של הפסיכיאטר ובעדויות הידידים שהתפללו עמו. מעבר לכך, המתנגדת לא הציגה כל מסמך או ראיה להיעדר כשרות ואף לא ביקשה למנות מומחה להוכחת הטענה.

עוד הוסיף השופט כי אף שהאחות הזוכה גרה עם המנוח ועזרה לו, הוא לא שוכנע שהיה נתון להשפעה בלתי הוגנת. העדויות העלו כי היה אדם צלול, בקשר עם בני משפחה וחברים, ערך את הצוואה לבד אצל עורך דין ואף הסביר שהחליט לנשל את בתו בשל סכסוך.

לפיכך נקבע שהצוואה משקפת את רצונו החופשי של המנוח. ההתנגדות נדחתה והאחות חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.