"הוכרחתי בחתונה לחתום על מיליון ש' כתובה"

במסגרת הליך גירושין טען הבעל שאין לחייב אותו בסכום מאחר שאולץ לחתום תוך כדי החופה בזמן שהאורחים מחכים בטקס. בית הדין דחה אותו

עו"ד אביגיל שיינין | פסקדיןפורסם: 02.04.21 , 07:24

בית הדין הרבני בתל אביב דחה לאחרונה גבר בהליכי גירושים, שדרש לבטל את תוקף הכתובה על סך מיליון שקל, בטענה שאשתו הכריחה אותו לחתום עליה ממש לפני חתונתם, כשהאורחים מחכים בחופה.

בני הזוג נישאו ב-2016 ונפרדו שנה לאחר מכן. בהליך הגירושין עמדה האישה על תשלום כתובתה בסך מיליון שקל וטענה שהבעל בגד בה ואחראי לפירוק הנישואין.

הבעל העלה טענה מקדמית שלפיה לנוכח הסכם ממון בין הצדדים שנחתם לפני הנישואין, שבו נקבע כי כל צד מוחל על תביעותיו כנגד זולתו מכאן ולהבא, הדיון בכתובה מתייתר שכן האישה ויתרה על כתובתה. לדבריו, האישה תכננה מראש להינשא לו על מנת להתגרש ולזכות בכספו וכל מטרתה הייתה לסחוט אותו כלכלית. הוא ציין כי רק אחרי החתונה גילה שיש לאשתו עבר פלילי עשיר בגניבות.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הוא הוסיף כי תכנן לכתוב בכתובה סכום של 55 אלף שקל אך האישה עצרה את הטקס עד שהסכים לכתוב מיליון שקל. לטענתו, בנסיבות אלה של אונס ואילוץ אין תוקף לכתובה.

האישה טענה מנגד כי הבעל אשם בפירוק המשפחה לאור בגידותיו עם כמה נשים. היא הוסיפה כי לא מחלה על כתובתה בהסכם הממון והכתובה לא הוזכרה בו כלל. היא ציינה כי בהסכם הממון בעלה הותיר אותה ללא חלק ונחלה בנכסיו וזכויותיו, ולכן הוא הבטיח לה שיתחייב לה בסכום גדול בכתובתה ולא היה שום אונס בשום שלב.

הדיין הרב רפאל זאב גלב סקר באריכות את ההלכות השונות בנושא ודחה את טענות הבעל מכמה סיבות. הוא כתב בין היתר כי קשה מאוד לייחס לנוסח הסכם הממון, שאינו מזכיר את הכתובה, כי התכוון לחול גם על הכתובה העתידית שעדיין לא הייתה בעולם. לדבריו, סביר שהצדדים לא חשבו כלל על עניין הכתובה כשחתמו על הסכם המכר ולכן הסתפקו בנוסח עמום וכוללני. הבעל גם לא הוכיח בראיות אחרות שהאישה ויתרה על כתובתה.

בפסק הדין צוין שטענת מחילה היא טענה גרועה לפי ההלכה ויש חזקה אין אדם מוחל על זכויותיו ועל חובות שאחרים חייבים לו כל עוד לא הוכח שאכן עשה זאת. בנוסף, גם אם הייתה כאן מחילה, האישה חזרה בה ממחילה זו, שעדיין לא נכנסה לתוקף כל עוד לא ניתן גט.

הוא דחה את טענת האונס וכתב כי הבעל הוא אדם בעל בחירה חופשית, וברגע שהחליט לתת מתנה בדמות הכתובה הנדיבה עליה חתם במעמד החופה, יש למעשיו תוקף הלכתי גמור על כל המשתמע מכך. "קשה להגדיר זאת כ'אונס' כל עוד בפועל אין מאן דהו ככוח חיצוני זה או אחר האונס אותו לעשות את המעשה", כתב.

בנסיבות אלה הותיר הדיין את הכתובה על כנה. הדיון בתביעת הכתובה יתקיים לגופו ובו יתבררו טענות שהעלה הבעל בעניין סכום הכתובה המוגזם והיותה של האישה "מורדת". הדיינים הרב יצחק מרוה והרב שמעון לביא הצטרפו לפסק הדין.