סכנה בניתוח לא הובהרה – משרד הבריאות יפצה

בת 74 מתה בהליך חוזר להחלפת מסתם בלב ברמב"ם. הטענה לרשלנות רפואית נדחתה, אבל יורשיה יפוצו בכ-96 אלף שקל על פגיעה באוטונומיה

עו"ד עמית אוריה | פסקדיןפורסם: 05.04.21 , 10:22

שופטת בית משפט השלום בקריות פנינה לוקיץ חייבה לאחרונה את משרד הבריאות לשלם פיצויים ושכר טרחה של 96 אלף שקל לילדיה של חולת לב שמתה בגיל 74 במהלך ניתוח חוזר להחלפת מסתם בלב בבית החולים רמב"ם שבחיפה. הפיצויים נפסקו על פגיעה באוטונומיה של המנוחה, שלא קיבלה הסבר מדויק על הסיכון הגבוה למוות בניתוח שעמד על 40%. עם זאת, הטענה לרשלנות רפואית מצד המנתחים נדחתה.

התביעה נגד משרד הבריאות, כבעליו של בית החולים, הוגשה ב-2015 על-ידי שלושה מבין 12 ילדיה של המנוחה כשהטענה העיקרית שלהם הייתה לרשלנות במהלך הניתוח עקב אי-ביצוע פעולות הכרחיות להצלת חיי אמם.

המנוחה מתה ב-2012 על שולחן הניתוחים לאחר שניסיונות הרופאים לגמול אותה ממכונת לב-ריאה אליה הייתה מחוברת במהלך הניתוח לא צלח. סיבת המוות המדויקת לא ידועה מאחר שלא בוצעה בה נתיחה לאחר המוות.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

ילדיה טענו כי הרופאים כלל לא הציעו להם לבצע את הנתיחה ולכן יש לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמם שקבע כי הלב קרס בשל חסימה בעורק השמאלי. עוד נטען, בהתאם לחוות הדעת, כי הרופאים התרשלו בכך שהחליטו מלכתחילה שלא לבצע מעקף לעורק הימני אף שהייתה שם היצרות קשה.

טענה נוספת שעלתה בתביעה היא לפגיעה באוטונומיה של המנוחה שלא קיבלה הסבר על דרגת הסיכון הגבוהה בביצוע הניתוח, שעומדת על 40%.

משרד הבריאות טען לעומת זאת כי התממש כאן סיכון טבעי בניתוח בעל אחוזי תמותה גבוהים. עוד נטען כי בני המשפחה הם שסירבו לבצע את הנתיחה לאחר המוות וכי חוות דעתו של המומחה מטעמם היא בבחינת "חכמה בדיעבד", וכל הפעולות שבוצעו במהלך הניתוח היו תאמו את הסטנדרטים הרפואיים. בנוסף נטען כי הוסבר למנוחה ולבני משפחתה כי מדובר בניתוח בדרגת סיכון גבוהה.

השופטת פנינה לוקיץ העדיפה את עדויות הרופאים בסוגיית הנתיחה אחרי המוות והרשלנות הרפואית. היא קבעה כי הבחירה שלא לבצע את הנתיחה הייתה של המשפחה וחוות הדעת מטעם התביעה לא הוכיחה את סיבת המוות המדויקת ולא שללה את האפשרויות האחרות שהעלו המנתחים.

עוד נקבע כי לא הוכח שההחלטה שלא לבצע מעקף לעורק הימני הייתה שגויה וחרגה מסטנדרט רפואי סביר בניתוחי לב, או שהוספת המעקף הייתה מגדילה את סיכויי ההצלחה.

"אני מקבלת את עמדת הנתבעת כי פטירתה של המנוחה במהלך הניתוח היתה התממשות של סיכון טבעי שהיה כרוך בניתוח החלפת מסתם שני... התממשות סיכון כזה, עם כל הצער שבדבר, אינו מקנה ליורשי המנוחה זכות ברת-פיצוי", כתבה.

עם זאת, השופטת קיבלה את עילת התביעה של פגיעה באוטונומיה לאחר שמצאה כי אכן לא הוסבר למנוחה שיעור הסיכון של הניתוח. נוכח העובדה שמדובר בסיכון משמעותי היה על הרופאים לציין בטופס ההסכמה את האחוז המדויק.

עם זאת, השופטת החליטה על פיצוי מתון של 80 אלף שקל בלבד כיוון שבסופו של דבר התובעים ידעו שהסיכון גבוה גם אם לא היו מודעים לסטטיסטיקה. בנוסף חויב משרד הבריאות לשלם לתובעים 16 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך דין, ללא הוצאות משפט.