שני אחים הסתכסכו על צוואות מלפני 50 שנה

הבן שנושל מירושת הוריו טען שהם לא הבינו את תוכן הצוואות משום שלא שלטו בעברית. אלא שמהעדויות והראיות במשפט הצטיירה מציאות אחרת

עו"ד דורית גלוברמן-קרט | פסקדיןפורסם: 16.04.21 , 08:35

בית המשפט למשפחה בחיפה הורה לאחרונה לקיים צוואות שערכו בני זוג ב-1968, ודחה את התנגדות שהגיש אחד מבניהם שנושל מהירושה. השופט רן ארנון קבע כי הראיות והעדויות בתיק הפריכו את טענתו שלפיה הוריו לא הבינו שהורישו את כל רכושם לאחיו כיוון שלא ידעו עברית.

בשתי הצוואות קבעו המנוחים כי יירשו אחד את השני, ואם לא יהיו בחיים - יעבור הרכוש לאחד משני הבנים שלהם (תוך כדי ההליך התברר שהבן השני, המנושל, לא היה הבן הביולוגי של האם). הבעל הלך לעולמו ב-1982 ואשתו מתה כעבור תשע שנים. אבל חלפו שנים ארוכות עד שהבן שזכה בירושה הגיש בקשה מסודרת לקיום צוואת אימו לרשם לענייני ירושה.

הבקשה נתקלה בהתנגדות נחרצת של אחיו למחצה, שבתחילה טען כי החתימות של ההורים זויפו ושלא היו כשירים, אבל לאחר מכן חזר בו ועמד על שתי טענות אחרות לגמרי: האחת, כי הוריו לא הבינו את תוכן הצוואות כיוון שלא ידעו קרוא וכתוב בעברית. השנייה, כי הצוואות פגומות משום ששינוי חלוקת העיזבון תוך השארת שמו של אחיו בלבד נעשה בכתב יד, והעדים לא חתמו ליד השינוי ולא נכתב שם תאריך.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

מנגד טען האח שביקש לקיים את הצוואות כי הן נערכו כשהוריו כבר היו 12 שנים בארץ ושלטו בשפה העברית, ואין שום ספק שהן מבטאות את הרצון שלהם.

השופט רן ארנון קבע כי מהראיות והעדויות שהובאו בפניו עלה כי במועד החתימה על הצוואות ההורים ידעו עברית, לפחות ברמה הבסיסית שנדרשת לצורך הבנת תוכן הצוואות. הוא ציין כי הם היו בארץ כבר תקופה לא מבוטלת, האב סחר בחלב וגזוז ועבד בקיוסק של בית ספר ואילו האם חתמה על הצוואה בעברית מה שמעיד שידעה קרוא וכתוב.

באשר לתיקונים בכתב יד הפנה השופט לעדותו של עורך הדין הקשיש שערך את הצוואות וציין כי אינו זוכר את הפגישה עצמה, אבל כן את הבקשה החריגה של ההורים למחוק ברגע האחרון חלקים מהצוואה משום ששינו את דעתם לגבי אופן חלוקת העיזבון.

עורך הדין הסביר כי ביצע את השינוי בכתב משום שבאותה תקופה השתמשו במכונת כתיבה ולא היה מי שידפיס לו את הצוואות מחדש. השופט ארנון קיבל את ההסבר וקבע כי הוא מספיק לריפוי הפגם הצורני הקל שנפל בצוואות.

בפסק הדין צוין כי הבן המתנגד ניסה לטעון שהצוואות לא משקפת את רצון הוריו, מאחר שבמועד שבו נערכו לא הייתה כל סיבה שינשלו אותו מרכושם כיוון שהיה חייל משוחרר ותמך בהם כלכלית. אלא שהעובדה שבמשך השנים שחלפו מאז ועד מותם ההורים לא שינו את הצוואות מובילה למסקנה כי הרצון שלהם היה להעניק את הרכוש שלהם לבן שנשאר לצידם וטיפל בהם לאורך השנים, ולא למתנגד שעזב את הארץ ב-1972 וניתק איתם קשר.

לפיכך ההתנגדות נדחתה והשופט הורה על קיום שתי הצוואות. המתנגד חויב בהוצאות של 20 אלף שקל.