נפלה בכניסה להלל יפה – ותקבל 660 אלף ש'

אישה הגיעה לבקר את אביה ומעדה בתפר בין ריצוף חדש לאספלט. היא נותרה עם 50% נכות וביהמ"ש קבע שהיא תפוצה ע"י המדינה כבעלת ביה"ח

עו"ד אורן גדות | פסקדיןפורסם: 02.05.21 , 09:18

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שמעדה ונפצעה בכניסה לבית החולים הלל יפה, וקבע שהמדינה תפצה אותה בכ-660 אלף שקל. השופט יואב פרידמן קבע שבמקום נערך שיפוץ שגרם לפער גבהים ברצפה, מה שיצר סיכון בלתי סביר.

במרץ 2015 הגיעה התובעת לבקר את אביה שהיה מאושפז בבית החולים. כשהלכה על המדרכה החיצונית שבשטח בית החולים נתקלה ב"תפר" במדרכה ונפלה. מדובר היה במפגש בין חלק במדרכה שעבר ריצוף באבנים משתלבות לבין חלק אחר שעדיין לא רוצף, והיה עשוי ממשטח אספלט ישן. היא שברה את עצם הרדיוס של ידה הימנית.

לטענתה, המפגש בין החלק החדש לישן יצר פער גובה מסוכן והיה צריך ליישר אותו עד להמשך עבודות הריצוף. המדינה, בעלת בית החולים, הכחישה את האירוע והנזק, אבל השופט קיבל את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה. הוא ציין שגרסתה נתמכה בתמונות שצילמה לאחר האירוע וכן ברישום חדר המיון.

ארכיון(צילום: עידו ארז)

בפסק הדין הובהר שהמדינה חבה בתחזוקה סבירה של שטחי המדרכות והכביש בשטח בית החולים. נקבע שכתוצאה מהחלפה של חלק מריצוף אספלט של המדרכה לאבן משתלבת נוצר פער גבהים לא אחיד ברוחב משתנה של כמה ס"מ. כמו כן ניכר כי ניסו לגשר על הפער על ידי מריחת מלט בין שני החלקים אך הדבר לא בוצע כיאות ונראה שהמלט שנמרח שקע והתקשה בהמשך כך שנותר הפרש גבהים לרוחב המדרכה, שיצר את אותו "תפר" שבגינו מעדה התובעת.

השופט ציין בהקשר זה כי דווקא הטקסטורה השונה, אספלט מצד אחד ואבן משתלבת מצד שני, בשילוב הפרש הגובה, יצרו מרקם מכשיל הנטוע במדרכה לרוחבה.

עוד נכתב כי מעיון בתמונה ברור שלא מדובר היה במפגע שנוצר זה עתה, אלא על עבודה לקויה, בין בסיום החלפת אותו קטע המדרכה לאבן משתלבת, ובין בשלב לא ידוע לאחר מכן, כששקע המלט ולא מולא או יושר מחדש. "היה אפוא די זמן כדי לאתר המפגע ולסלקו", כתב השופט.

בנסיבות אלה נקבע כי המדינה הפרה במחדל רשלני את חובת התחזוקה שלה כמחזיקה במקרקעין. עם זאת, השופט ייחס לתובעת אשם תורם של 25% והבהיר כי במרקם והצבע השונה המייצג את התפר בהחלט ניתן היה להבחין בו ממרחק. "במעט זהירות ניתן היה לפסוע בלא שום קושי מעל התפר, במקום לדרוך דווקא בו", כתב.

באשר לנזק הבהיר השופט כי מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה שעיקר הנזק לא היה בשבר אלא בתסמונת כאב כרוני שהתפתחה לאחר מכן והותירה את היד בלתי תפקודית.

הוא קבע שהתובעת נותרה עם 50% נכות. הוא לא פסק לטובתה פיצוי על הפסדי השתכרות לאחר שהתרשם כי שנים לפני התאונה היא פרשה משירות קבע ללא כוונה לשוב לעבוד. מנגד, לנוכח המגבלה ביד, הוא פסק לטובתה פיצוי משמעותי בגין עזרת צד שלישי.

בסיכומו של דבר חויבה המדינה לפצות את התובעת ב-652,715 שקל בתוספת הוצאות בסך של 11,036 שקל.