אלמנה תקבל זכויות בנדל"ן שבעלה קיבל במתנה

חרף 58 שנות נישואים קבע בית המשפט למשפחה שהאישה לא זכאית לחצי מהרכוש. אבל בערעור נקבע שיש להחיל חזקת שיתוף גם על נכסים חיצוניים

עו"ד גילה עיני | פסקדיןפורסם: 02.05.21 , 09:19

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ברוב דעות ערעור שהגישה אישה על פסק דין שקבע שהיא אינה זכאית לחצי מהרכוש שהותיר בעלה המנוח - נכסי הנדל"ן שהיו רשומים על שמו מאז קיבל אותם בעסקת קומבינציה על קרקע שהעביר לו אביו במתנה. נקבע שחלה עליהם חזקת השיתוף בין השאר לנוכח שנות הנישואים הארוכות.

בני הזוג הביאו לעולם חמש בנות וחיו יחד עד מותו ב-2018. במהלך חיי הנישואים קיבל הבעל ורשם על שמו ארבע דירות, פרי עסקת קומבינציה שנערכה על קרקע שהעביר אליו אביו במתנה. היה בבעלותו נכס נוסף שירש מאביו וכן כספים רבים בחשבונות הבנק, בהם תמורה שקיבל ממכירת קרקע נוספת שקיבל מהאב.

ב-2017 ערך הבעל צוואה שבה הוריש לאשתו את דירת המגורים ו-180 אלף שקל. את יתר הרכוש, שכלל את נכסי הנדל"ן, חשבונות הבנק ותכולת כספת בבורסת היהלומים, הוא ציווה לשלוש מבנותיו. שתי הבנות האחרות קיבלו רק 100 אלף שקל ו-190 אלף שקל.

(צילום: shutterstock)

בפברואר 2018 הגישה האישה את התביעה וביקשה להצהיר שמכוח חזקת השיתוף - היא הבעלים של חצי מהזכויות, למעט הנכס שקיבל בירושה. שלוש מהבנות התנגדו לתביעה וטענו כי אמן ידעה היטב שכל נכסי הנדל"ן שהיו על שם האב מקורם במתנות וירושות ומדובר בנכסים חיצוניים שחזקת השיתוף לא חלה עליהם.

בית המשפט למשפחה קבע שמכיוון שמקורם של הנכסים במתנה שהעניק הסבא, לא חלה עליהם חזקת השיתוף. בערעור שהגישה למחוזי טענה האם כי בינה לבין בעלה היה שיתוף כלכלי מלא והיא הסתמכה על כך שמדובר גם ברכוש שלה. לדבריה, משמעות פסיקת בית המשפט למשפחה היא ריקון מתוכן של חזקת השיתוף שכן כל הנכסים במקרה זה הם חיצוניים.

ואכן, במחוזי קבע השופט נפתלי שילה ציין כי לעמדתו, כאשר מדובר בנישואים ראשונים שהתקיימו עשרות שנים ללא מהמורות מיוחדות ובמצב שבו שני בני הזוג תרמו לתא המשפחתי, מי באמצעות עבודה מחוץ לבית ומי בעבודה במשק הבית ובטיפול בילדים, יש להחיל את חזקת השיתוף אף על נכסים חיצוניים.

זאת, אלא אם כן גילה דעתו בן הזוג שהרכוש רשום על שמו לבן זוגו באופן ברור, שאין לו כל כוונה לשתפו בנכסים אלו והוא אינו יכול להסתמך עליהם לעת פרידה או פטירה.

השופט ציין כי מעיון בעדותו של עורך דינו של הבעל עלה שהוא הזהיר אותו שהאישה עלולה לדרוש מחצית מרכושו. למרות זאת, המנוח התעלם מהאזהרה ולא ביקש לעשות דבר כדי למנוע מהאישה להעלות טענת שיתוף כגון חתימה על הסכם ממון.

השופט הדגיש כי האישה לא הייתה צריכה להוכיח שבעלה המנוח התכוון לשתף אותה בנכסיו החיצוניים ואין מחלוקת שהוא הקפיד לשמור אותם בנפרד. ואולם, מספיק שהיא הוכיחה שהיא הסתמכה על נכסים אלו ולא הובהר לה מעולם על ידי בעלה שאין לה בהם כל זכות בכדי להחיל גם עליהם את חזקת השיתוף.

השופטת נועה גרוסמן הצטרפה לפסק הדין. השופטת עינת רביד סברה בדעת מיעוט שיש לדחות את הערעור מכיוון שהנכסים הוחזקו בנפרד על ידי הבעל ולא הוטמעו בנכסים המשותפים. הבנות המשיבות חויבו בהוצאות של 20 אלף שקל.