קיבלו דירה קטנה משסוכם. הפיצוי: 300 אלף ש'

בני זוג שקנו נכס בפרויקט תמ"א 38 באשדוד זכו בתביעה מול היזמית: שופט קבע שהם יפוצו בין השאר בגלל ליקויי בנייה, איחור במסירה ועוגמת נפש

עו"ד יהושע (שוקי) ג'אנה | פסקדיןפורסם: 05.05.21 , 07:00

בית משפט השלום בקריית גת קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג שרכשו דירה מחברת "שוהם התחדשות עירונית" שביצעה פרויקט תמ"א 38 באשדוד: השופט משה הולצמן פסק כי בדירה יש ליקויים, כי היא נמסרה לתובעים באיחור ניכר וכי החברה הטעתה את הרוכשים לגבי שטח הדירה – ולכן תפצה אותם בכ-300 אלף שקל.

בני הזוג רכשו ב-2013 דירת ארבעה חדרים בפרויקט תמ"א 38. לטענתם, הדירה נמסרה להם באיחור ניכר ועם ליקויים שונים ובהם בעיות רטיבות. הם ציינו בנוסף כי החברה איחרה ב-22 חודשים במסירת החזקה בדירה. כמו כן, היא מסרה להם דירה קטנה במידותיה מזו שעליה הוסכם. הם הוסיפו שעל החברה לזכות אותם על כך שרכשו באופן עצמאי כלים סניטריים, קרמיקה, מטבח ושיש.

החברה טענה מנגד כי התובעים לא נתנו לה אפשרות לתקן את הליקויים הנטענים וכי בכל מקרה מדובר בליקויים פשוטים ומינוריים. באשר לאי ההתאמה בגודל הדירה ציינה כי התוכניות שעליהן חתמו הצדדים לא היו מאושרות וסופיות מכיוון שטרם התקבל היתר בנייה והדבר הובהר לתובעים. לדבריה, בני הזוג חתמו על תשריט מעודכן לאחר קבלת היתר הבנייה ומשכך הם מנועים מלטעון לאי התאמה.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

היא הוסיפה כי האיחור במסירה נגרם מסיבות שאינן בשליטתה ונבע בין היתר מביצוע עבירות בנייה על ידי הדיירים הוותיקים בבניין. עבירות אלה מנעו ממנה לדבריה לקבל טופס 4.

השופט משה הולצמן ציין כי לפי ההסכם החברה הייתה צריכה למסור את החזקה בדירה לא יאוחר מ-24 חודשים מתחילת העבודות. הוא הוסיף כי מחומר הראיות עלה שמועד תחילת הבנייה היה מרץ 2014, כ-20 יום לאחר הוצאת היתר הבנייה, והחזקה נמסרה לקונים רק בינואר 2018, באיחור של 21.5 חודשים.

הוא דחה את טענת החברה כי האיחור במסירה לא היה באשמתה. הוא כתב בהקשר זה כי היא לא הניחה תשתית ראייתית הולמת לגבי חריגות הבנייה הנטענות והפעולות שהחברה ביצעה כדי לפעול להסרתן. מעבר לכך, היא התקשרה עם הדיירים בהסכמים לצורך חיזוק הבניין ובניית דירות נוספות והיה באפשרותה לברר מבעוד מועד לגבי מצבן של הדירות הקיימות.

באשר לשטח הדירה הבהיר השופט כי הדירה שנמסרה הייתה קטנה במידותיה ביחס לנתונים שהופיעו בהסכם המכר. זאת, מאחר שהוועדה המקומית לא אישרה את התוכניות שהגישה הנתבעת והקטינה משמעותית את שטח המרפסות.

הוא ציין כי החברה ידעה או הייתה אמורה לדעת על ההחלטה שלא לאשר את המרפסות עוד בינואר 2013, כשבעה חודשים לפני חתימת ההסכם. בנסיבות אלה היה עליה להודיע לתובעים באופן מפורש שהדירה תהייה קטנה יותר אך היא לא עשתה כן.

"התנהלותה של הנתבעת, כאמור לעיל, עולה לכדי הטעיה, הפרת הסכם המכר וחוסר תום לב", כתב.

בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובעים פיצוי של 296,338 שקל על ליקויי בנייה, איחור במסירה, אי התאמה, זיכויים על רכישות ועוגמת נפש. עוד חויבה החברה בהוצאות של 7,250 שקל ושכר טרחת בסך 20 אלף שקל.